רבות הן המלכודות המודרניות בעולמנו, מלכודות אשר אליהן נופלים אף הנבונים ביותר וכבר נאמר שאנו חיים באי שלו (רוב הזמן) של בערות המוקף באוקיינוסים של אינסוף אפל ולא נועדנו להפליג רחוק.התחושה מתגברת שבעתיים כשאתה מוצא עצמך מסתובב, חי , פועל ומדבר עם חולצה קטנה מדי. זה מסובב את הבלנדר על הייפר במעבדת המחשבות, מרוקן את המאפרות על הרצפה בחדר של הלב ומפריע לך לנשום עמוק.
חולצה קטנה מדי זו בעיה.לא בעיה כמו העסקה עם חמאס אבל בעיה.אחרי 14 שעות במחסן הכי מבולגן בישראל שיש בו כמעט הכל וכולם עצבניים על זה שיש בו כמעט הכל – אני עומד בשירותים ושוטף ידיים ומגלה שהחולצה שלי מזוהמת.יש לי פגישה עוד רבע שעה ואני אמור להיות חתיך היום.גם פגישה עם נציג של חברה ולאחר מכן אירוע משפחתי בסוכה.אין זמן.חלק יגידו שאני נטפל לבעיות הקטנות בחיים וברור שאני עושה את זה ומתוך היגיון בריא – יותר קל להיטפל לקטנים (היה נכון בגן ונכון גם עכשיו).
עם הלחץ שנוקש לי ברקה בגינוני נימוס של קצין אס.אס. ושיחה מעצבנת בסלולרי עם מנהל שמנסה להסביר לעצמו מה הוא אומר לי, אני נכנס לחנות בגדים הראשונה ואשכרה מפקיר את עצמי לחסדיה של מוכרת שעונה על כל הסטריאוטיפים של מוכרת בגדים אנטיפתית ומיזנתרופית."מה אתה רוצה?”"חולצה! עם כפתורים, לא טריקו, מהר בבקשה.”החנות הייתה ריקה, זה היה ערב יפהפה בחוץ, השמש שקעה קצת יותר מהר בגלל רוח של תחילת סתיו מפתיעה מהסוג שמנקה את הדעת וזורקת לך חיוך לפנים.אני אומר את כל זה כי התנאים באמת היו אופטימליים.האפקטים של העולם נראו לעין והיו בחינם.היא לא דיברה בסלולרי שלה ולא שיחקה בו.היא הסתובבה בחנות.לכלבה היו את כל התנאים להחליט נכון ולעזור לי.היא הלכה לקצה החנות – מה שמעיד על כוונת זדון – אחרת הייתה שולפת משהו אקראי – הסתובבה שם ושלפה משהו ונתנה לי.נראה בסדר.עם יד אחת בסלולרי – מקשיב להוא מסתבך וצולל ומכריז שהוא בא לעבוד מחר כאילו הוא חייב לי דין וחשבון - ויד שניה שולפת את הויזה, שילמתי ויצאתי.ההתחלה הזו של הסתיו באמת גרמה לי לחייך.הצתי סיגריה, החלטתי להיות צמחוני והמשכתי לכיוון הבית קפה.אהה כן עצרתי לרגע במדרכה והחלפתי חולצה. את הישנה זרקתי לפח והמשכתי ללכת.
גלעד שליט חוזר השבוע. איזה יופי. המדינה הכריזה עליו כהלום נפש או נכה צה"ל מראש או משהו כזה וזה הצעד שלה לעזור לו להשתקם – הם חושבים טוב שמה הגנרלים– אינטיליגנציה רגשית זה כנראה הצד חזק שלהם.“ברוך שובך – אתה לא צריך להגיד מילה – אנחנו יודעים שנדפקת בראש שם – הנה מנוי חינם לבית הלוחם כדי שתוכל לשחות עם לוחמים גידמים בבריכה מחוממת – תיזהר מהם אגב, יש להם מוטיבציה משהו! מאד תחרותיים! עכשיו אנחנו מבקשים שלא תחשוב לעשות ביד באמצע הראיון הטלוויזיוני הראשון.”מטומטים. הוא יותר חזק מהם ומשהו אומר לי שגם אחלה בנאדם באופי שלו.
בכל מקרה, אני צועד די מרוצה בדרך לבית קפה וחושב טקטיקות וכולי בנוגע לפגישה כשאני שם לב לתופעת סופר הירו ובתור חנון די גדול אני מזהה את זה במהירות.הענק הירוק.החולצה קטנה מדי.הזרועות מתאמצות. הכפתורים לוחצים גם בחזה וגם בכרס מה לעשות. הצווארון לוחץ לי בעורף.גם ככה מתחיל ערב שזה גם ככה עירנות של ציד.עצבים.אני עוצר בפיצוציה לקנות אצלה סיגריות והיא רואה אותי מתנשף וקצת עצבני ושואלת אם הכל בסדר.מה תגיד?"החולצה קטנה מדי!”???ההסבר הזה נשמע לך שגוי, איזה מין בנאדם מסתובב עצבני וזה ההסבר שהוא מספק לך? נו באמתבמקום זה יוצאת לי שאגה ודרישה לנובלס ואז אני נאבק להוציא את הארנק כי הזרועות שלי מוגבלות וזורק את הכסף ומפספס את הקערה המטופשת הזו שהם שמים.כמו ניאנדרתל.
אני מרגיש כמו הענק הירוק.גם אצלו הכל התחיל בטעות.מה אני אעשה?הבית קפה מעבר לפינה. אני באיחור קטן גם ככה. אני לא יכול להופיע בלי חולצה ואני בטח לא יכול להשתמש בכוח המטהר והמקסים של הכנות ולהגיד לו על ההתחלה שנמאס לי מהמכבסת מילים של פתיחת המשא ומתן ושאמא שלו זונה. זו לא דרך לשתות קפה עם בנאדם.התוהו מזדחל.הזעם מתעורר.השנאה היא החוק.אני חותך למגרש חניה ומעיף מכוניות לאוויר.מתמקד בג'יפים. לא אוהב ג'יפים.הרמתי ג'יפ רובר בשתי ידיי מעלה והשלכתי אותו על הניידת הראשונה.הלכתי דרך הקיר לבניין הסמוך.הטחתי את כל הדלפק של ארומה באחראי המשמרת בעצבים וראיתי אותו רגע לפני שהחיים נטשו אותו, מסמל לעובד שמפנה שיהיה חזק ויפנה את הבלאגן."אין פיילה גדולה מספיק, מטומטם!” היה המשפט האחרון ששמע.השלכתי את העובדת המבוהלת שהסתתרה לכיוון הדלתות החוצה. להגיש כוס מים רותחים עם תיון בצד לא נחשב בשום דרך כלהגיש תה. היא הייתה צריכה להבין את זה.
אחרי כמה מכות חשמל מהשוקרים נרגעתי.למחרת, הבנתי את הלקח. וגם באהבה כמו שאומרים.אתה לא יכול לסמוך על הנשים בחייך שיהיו לידך כל פעם שתקנה בגדים. זה לא ריאלי.אתה גם לא יכול להתייחס לזה ככישור פעוט וחסר חשיבות בחיים האלו ולהסתפק בקניית חולצות טריקו בסופרמרקט.זה אמנם מצער שבגיל כזה אתה מבין שאתה חייב ללמוד להתלבש כמו שצריך בחיים אבל זה לא באמת מצער אותך.למעשה זה אפילו לא נשמע מסובך. תחשוב נוח, תלמד כמה מילים בהומואית מדוברת כדי שתוכל להוכיח למוכרת שאתה לא פראייר במקרה ומקרה חירום לחוץ כזה מופיע ושוב תצטרך לסמוך עליה ואתה מסודר.
ברוס באנר היה מדען – הסקת מסקנות זה המקצוע שלו.
