מעיל אפור

 היא עמדה מולי

נעולה בתוך ארון

עם מפתח קסמים

ערומה

ללא מילים

המון בגדים מפוזרים בתחתית הארון

והיא ישובה

זקופה

צוחקת לעצמה.

שותקת

היא הייתה שותקת

אך בשתיקתה היו חבויות מילים רבות

שלא ביקשו להאמר

מילים שמעולם לא הגתה

אלא רק בליבה.

דוממת

היא רעדה

כשפשטה מעליה את המעיל הרך

שחיבק כל פינה בגופה

מדי ב' היא צחקה

כשתלשה מידי  את הסוודר האפור

שנהגתי ללבוש

רק למולה.