לובשת לבן

לבשתי לבן

החלוק בו המכנסיים עוטפות את גופי

ואני רצה במסדרונות

אחד קורא אחות והשני נאנח גורר ההליכון

ואוי לאותה קשישה שמדמיינת

שבאים לקחת אותה והיא מכוכבת במספר כחול בידה  

ואותה קשישה שהייתה נשואה לרופא

והוא כבר נפטר והיא עדיין בצערה

מתפארת במעמדה 

ואותו קשיש פוקח שתי עניים זוהרות ירוקות ביופיין

להזלפת הטיפות מחכה

וזמן הארוחה מגיע

כולם רצים לאכול רוצים 

את התרופות סופרים הצבעים זוכרים

והם כמו ילדים מתווכחים

זקוקים להקשבה חיבוק ואהבה

משתעלים מספרים חוזרים על המילים כובשים דמעה מקנחים צער בתוך זיכרון 

ואני לובשת לבן מנסה לגעת בכולם

מנסה לסובב את הגלגל שלא עוצר לעולם

 יום טוב לכולם