גרעינים לשבת

גרעינים לשבת/סיפור מס-3
מתוך מגירת הזיכרונות



שגרת יום שישי הקסום, וערב שבת. ריחות הבורקסים בתנור והמאפים השתיקו קמעה את הרעב. טפחתי על הבטן שתפסיק לקרקר כמו תרנגול עקשן שהריח את השחר.

אהבתי את הריחות שיצאו והתפשטו מתוך מטבחה של אמא אל חלל המדרגות. ריחות של תבשילים שגרמו לי להסתחרר כאשר הייתי מגיע מבית הספר. הייתי מתמהמה בחדר המדרגות ושואף אל תוכי את תענוגות החיים, ממלא את ריאותיי שיספיק גם לערב. מתענג ומפליג בדמיון עד שהייתי שומע צעדים במדרגות. אלה צעדיו של אבא החוזר מן העבודה, מייד הוא היה פותח את טייפ הסלילים, ושיריה הענוגים של אום כולתום היו עוטפים את הבית באווירה קסומה.

שבת נכנסת כולם אחרי אמבטיה רטובים ומסורקים בקפידה. יושבים מול שולחן ערוך מלא כול טוב. צחוק של אושר הדהד בחלל החדר.
בטלוויזיה מתחיל סרט בערבית, ועוד בטרם הוא מתחיל אבא כבר מספר לנו את סופו. צבעי הערב יפים, המפה הלבנה בוהקת, הצלחות עמוסות אוכל. והריח ?הריח משתק.

והנה מגיחים מן המטבח הגרעינים כולם מקרבים את האוצר אל אפיהם ושואפים את הריח המבלבל של הגרעינים הטריים, מתענגים. נהנים מן המלח כאילו המלח היה החטיף עצמו. אחר כך מפצחים אותם באושר אין קץ. אני חושב שפולחן זה היה נכסו של יום השבת.

כך היינו עוברים אל יום שבת עצמו, אל האווירה השקטה. אל ניחוחות האביב והסתיו בזמנם. אל הטיולים הרגליים בעיר העתיקה, אל הביקורים אצל קרובי המשפחה. אל החום והאהבה.



ואני מחכה כבר לשבת הבאה.


© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי