יצירות אחרונות
חורג מהנורמה? (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -09/05/2024 21:44
שיר השבוע - יָמִים נִכְנָעִים (0 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -09/05/2024 21:43
היו היה מלך.. (2 תגובות)
אילה בכור /שירים -09/05/2024 21:36
נוֹסְטַלְגְּיָה (0 תגובות)
אלון אשתר /שירים -09/05/2024 21:09
שׁוֹשֶׁלֶת כָּלְשֶׁהִי ... (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -09/05/2024 19:28
לא לשכוח (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -09/05/2024 08:37
בְּחֲנוּת סְפָרִים קְטַנָּה🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -09/05/2024 04:01
סיפור ברכבת (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -08/05/2024 22:03
סיפורים
היא לא בוכה, היא רק דומעתהיא לבשה את השמלה השחורה, זו שהיא הכי אוהבת וענדה עגילי פנינה זעירות. היא ואיפרה את פניה בעדינות ועטתה על עצמה את מעילה. היא הייתה מהודרת ויפה. עדינותה נשקפת לעין כל. היא נעלה את דלת בייתה ועצמה את עיניה. עוד קצת והוא יהיה לידה, האיש מאחורי הקול. היא ישבה על הספסל הירוק בשדרה בדיוק איפה שקבעו מלכתחילה. היא ישבה, ועמדה ואז הסתובבה. גופה היה דרוך לכל רעש, עיניה אחוזות ציפייה. היא יישרה את השמלה השחורה. כרכה על עצמה את הצעיף הגדול. הרוח חדרה לעיניה, הן החלו לדמוע. הן דמעו מהרוח הקרה, חלילה לא מכאב. כי "הוא יגיע", כך היא שיננה שוב ושוב לעצמה, כמו מנטרה. הוא יגיע. היא הוציאה את הממחטה הפרחונית מכיס מעילה ומחתה את עיניה. היא לא בוכה, היא רק דומעת. הציפייה התעטפה במעיל האכזבה. ההתרגשות הלכה כלעומת שבאה. השמלה השחורה נבלעה בחשכה. היא נעלמה. והיא לא בוכה, היא רק דומעת. כי היא שיננה לעצמה שוב ושוב, הוא יגיע. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |