יצירות אחרונות
ארבע עונות כאן (1 תגובות)
דני זכריה /שירים -17/02/2026 08:28
כוכבים מאירים שפתם (1 תגובות)
אסנת אלון /שירים -17/02/2026 06:43
הכיסא הריק 🌹🌻🌹 (7 תגובות)
שמואל כהן /סיפורים -17/02/2026 05:31
בדרך לאושר (6 תגובות)
**לנה** /שירים -16/02/2026 18:52
ושוב סיפור (1 תגובות)
צביקה רז /הודעות -16/02/2026 11:55
פרח מתוק (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -16/02/2026 09:41
יש לא משליכים דברים מזיקים (9 תגובות)
דני זכריה /שירים -16/02/2026 08:28
סיפורים
מרחב מוגןמרחב מוגן! זהו המושג הדבילי ביותר שאנו הישראלים המצאנו! אני חלק מהאנשים הרבים מאוד אצלנו בארץ אשר אין להם ממ"ד בבית. מקלט יש לנו ליד הבית אבל בזמן הזעקה אנו לא יורדים אליו. לא ניתן לשהות במקלט יותר ממספר דקות. המקום אינו מאוורר וקיים בו ריח של טחב . קשה לנשום שם ומזעים. לכן בזמן הזעקה , אנו נכנסים למרחב המוגן! זהו חדר רגיל בו קיים חלון יחסית קטן. אנו, שישה אנשים בוגרים נדחסים בפינה המוגנת בחדר היכן שיש קיר הפנימי המפריד בין דירתנו לדירת השכנים. אנו גרים בקומה עליונה של הבינן . מאלינו השמיים והאלוהים!כאשר יש נפילות של קטיושות העצבים שלי נמתחים עד קצה גבול היכולת. בעצם אנו לא מוגנים כלל ועיקר . זו היא סוג של רולטה רוסית: האם ייפול עלינו הטיל או לא? במקרה כזה , הסיכוי שמישהו יצא חי מהמרחב המוגן דומה לסיכוי שאני ארוויח בלוטו! אני מתבדח , משמיע קולות ומפגין אדישות ! אבל בראשי משתחררת לה המחשבה הנוראה: מה יכול לקראת! כאשר ישנם נפילות והרעשים הנוראים , רעשים של קריעת מעטפת הפלדה של הטיל ושל המבנה הסופג את הפגיעה מהדדים באוויר, אני מרגיש לא רק כמו ברווז במטווח , אלה כמו גרגיר של אבק העף למרחקים כאשר נושבת מעלינו רוח המלחמה. הדאגה לבני משפחתי עולה לאלוהים , שם ממתינה היא בתור הארוך אשר נוצר... אני מרגיש חוסר אונים מוחלט . לראות את הפחד המשתקף בעיני הילדים, עושה לי רע על הנשמה. נכון ויפה לאומר ולהתכוון לכך שיש להמשיך בלחימה עד שהשרצים לא יכלו לפגוע בנו בקלות כמו בעבר. אבל קשה מאוד להיות כך בפחד וחרדות גם מוסווים היטב. יש לתת את הדעת על שיפור תנאי החיים בכל המקלטים בארץ ולא חשוב מהיכן יילקחו התקציבים לכך!מאמינים אנו בצה"ל, בממשלה ובאלוהים! נעבור גם את התקופה הקשה הזאות! תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |