׳׳”׳’׳©׳™׳ ׳—׳׳•׳.doc
חלומות מתגשמים/ אגי רגנר
אחרי שכולם עזבו,אני ושלושת חברותי נשארנו עומדות ליד הקבר הטרי.
ילדי הפזורים בעולם הגדול החליטו לא להגיע להלוויה של אביהם . מי כמוני יכולה להבין אותם.
החברה הצעירה וחמודה של בעלי , שאיתה חילקתי אותו חצי חצי, אף היא החליטה שאין לה עניין בטקס הקבורה שלו.גם לה לא נטרתי טינה. אני מצידי כבר מזמן הייתי מוותרת עליו לטובתה .אבל פליקס איש עסקים מבריק ,אמר שלהתגרש ממני יקר יותר מלהישאר איתי חצי. אז הסכמתי איתו ונשארנו כאילו יחד.
יום של ההלוויה היה חם ולח .קיץ ישראלי סוחט נשמות.
חברותיי המתינו בסבלנות לקבל ממני סימן כל שהוא ,מוכנות עם טישו ביד להזיל כמה דמעות. אבל במקום הסימן פתחתי בנאום קצר :"אצלנו בעדה יש פתגם חכם –על המת מספרים רק דברים טובים או כלום. אני נשארת בכלום." השתתקתי ,הרמתי אבן מהשביל והנחתי אותה על העפר.
זיעה קרה החליקה באיטיות על העמוד השדרה שלי כשמירי חברתי שאלה,"מה עכשיו?"
"עכשיו נוסעים לחנות של ז'ניה לקנות כובע מבד דמוי נמר מעוצב בסגנון האצולה הבריטית. תמיד היה לי חלום לחבוש כובע נמר מבד משובח,וליהנות מהמבטים של העוברים השבים ברחוב.לא יהיה אחד שלא יעיף מבט לכיווני. הרבה שנים חיכיתי לזה אבל פליקס לא הסכים בשום אופן שיהיה לי כובע דמוי נמר.
חברותיי לא הרימו אפילו גבה. הם ידעו על חלום כובע הנמר שלי.
נסענו במרצדס החדשה של המנוח ,יותר נכון כבר שלי, לחנות הכובעים המפורסמת של ז'ניה. מדדתי את כול הכובעים בדמוי נמר שעיצבה לאחרונה לפי הדוגמאות שהופיעו בחתונתם של הזוג מלכותי מאנגליה . בחרתי אחת, הכי מנומרת שיש ,עם שוליים רחבים . את שערי הצבוע לבלונד מושלם אספתי לקוקו. צווארי עם הכובע על הראש קיבל מראה אצילי.הסתכלתי בראי מרוצה מעצמי, אף אחד לא היה אומר שזאת אישה בת חמישים ושמונה. לעזאזל פליקס , חשבת אני נראית טוב!
הורדתי מעל כתפי את הצעיף ממשי שחור שלבשתי לכבוד ההלוויה ונשארתי בשמלה עם כתפיות דקות מבד לבן עם פרחים קטנים ועדינים ,אדומים וכחולים .הם הבליטו את עיניי הירוקות ואת עורי השזוף בצורה מושלמת.
כשיצאנו מחנות הכובעים החלטנו, שביום חם ולח הכי טוב לשחק ברידג' ולשתות תה קר עם נענע בחדר ממוזג.
נסענו לביתי. שחקנו ברידג' ,וסיפרנו בדיחות על אלמנות עליזות .
רק בלילה,כשנכנסתי למיטה הסרתי את הכובע הנמר מראשי.
כל הקיץ והסתיו חבשתי את הכובע ונהניתי מכל סוגי המבטים. לא עניין אותי אם זה היה מבט זועף, מופתע, משעשע או מקנא. העיקר שקיבלתי המון תשומת לב .
כשנמאס לי מכול הטררם מסביבי זרקתי את הכובע דמוי נמר על מדף בארון ועברתי לשלב ב של החלום שלי. קודם כול ניגשתי לבוס שלי וביקשתי לצאת לפנסיה מוקדמת ,כדי שיוכל סוף סוף להתחיל לחיות. אחרי שזה נעשה התחלתי להתפלל בליבי ,שהשנה יירד הרבה שלג על החרמון .רציתי ללמוד סקי.
ימים ולילות ביליתי מול המחשב ובדקתי חליפות סקי למניחן ובסוף הזמנתי באלף חמש מאות שקל חליפת אוברול רצינית מבד צפוף אך נושם, עם תפרים מודבקים,רצועת מותניים אטומה והרבה כיסים. מרוצה ומוכנה המתנתי שהשלג ירד וכשזה קרה נסעתי מיד לנווה אטיב, השכרתי חדר לזמן בלתי מוגבל וכמובן התעניינתי מי המאמן הכי טוב לסקי באזור .אמרו לי על אחד שקוראים לו שרון ויס .מיד פניתי אליו ולקחתי אותו כמאמן אישי לזמן בלתי מוגבל.
בהתחלה היו לו קצת חששות לגבי אבל כשראה כמה אני רצינית עודד אותי ואמר שהרצון שלי ייקח אותי רחוק .אני הבנתי מזה שמצבי טוב ומיד הזמנתי לי טיסה לאנדורה לוואל נורד ( (valnord הכל כלול.
הייתי מוכנה נפשית וגופנית להגשים את חלום חיי ולעשות סקי במקום אמיתי במדרון מושלג כמו שצריך.
הגעתי למלון של אתר הסקי אחר הצהריים מלאת התלהבות ,נחושה בדעתי. למחרת בבוקר אני גולשת .
ישבתי בלובי והבטתי דרך חלונות הזכוכית על הנוף אלפיני הלבן וליבי מלא אושר . שתיתי תה חם ושתיתי עוד אחד עם קצת רום ועוד אחת ואז פתאום עלתה לי מחשבה ,שאולי כדי לנסות לגלוש על איזה מדרונצ'יק קטן בערב ,להתאמן קצת כדי להיות יותר בטוחה בעצמי למחרת בבוקר בסביבת אנשים אחרים.
בתוך שעה עמדתי על מדרון המתחילים ,שהיה מואר לפי סטנדרטים אירופים, מלובשת בחליפת הסקי המשוכללת שלי,נושמת אוויר פסגות. בשנייה הבאה צעקתי בכול כוחי "אני קלרה שוורץ מישראל גרה ברחוב טרומפלדור שתיים מגשימה את חלומי!!! " ההרים החזירו את קולי בהד. שוב נשמתי עמוקות והתחלתי לגלוש בנעימים.
הקטע הראשון הלך טוב.כשמצאתי את עצמי מול המדרון התלול של המתקדמים עצרתי לנוח וחשבתי שכרגע כדאי לי לחזור למלון כי התרחקתי ממנו .ואז הרגשתי ,שהתה ששתיתי בלובי לא סובל דיחוי, רוצה לצאת. התכוונתי למהר בחזרה למלון אך הבנתי שזה לא ילך במצבי. הסתכלתי סביבי ומשלא ראיתי אף אחד התכופפתי כדי לשחרר את התה. שכחתי ,שאת האוברול המושלם שלי לא קל לפרום מעצמי. שוב חשבתי שכדאי לי לחזור. הפעם הרגשתי ,שהמלון עוד יותר מתרחק ממני והתה כבר עמד בפתח .
לא הייתה לי בררה והתחלתי להוריד קודם את החליפה,הרמתי את חולצת הצמר שמתחת ובסוף הורדתי את התחתונים . התחלתי ליהנות מהשחרור הנעים כשהרגשתי שהמגלשיים מתחת לרגלי מתחילים לזוז ,כנראה לא השתמשתי נכון במקלות השלג שלי כך או אחרת התחלתי להידרדר.בהתחלה לאט ופתאום תפסתי מהירות,אם לא רציתי לאבד שיווי משקל הייתי חייבת לקום לתנוחה הנכונה לגלישה . הרגשתי איך רוח קרה מעלה את החולצת צמר הארוכה שלי לכיוון כתפי ,התחתונים והאוברול יורדים למטה בין קרסולי. חשבתי לעצמי ,היו לי כבר רגעים מאושרים יותר בחיי!
בכול הזמן הזה צרחתי בכול כוחי והבטחתי לאלוהים ,שאם אני יוצאת מפה בחיים אני יחליף את המציבה העלובה של פליקס למציבה מפוארת.ואז פתאום ראיתי ,שאני מתקרבת לשיח , ואיך שהוא הצלחתי לכוון את עצמי לתוכו למזלי הוא לא היה מסוגל לברוח ממני.
נקעתי את ידי אבל איך שהוא עם יד השנייה הצלחתי להרים את התחתונים.
מחלץ הרים איתר אותי ועזרו לי להגיע לנקודת העזרה הראשונה.
התיישבתי על כיסא. מולי ,על ספת עור לבנה ,שכב גבר מבוגר עם חבישה זמנית על רגלו השבורה. מקלות השלג שלו היו מרוסקות לגמרי .בזמן שחיכינו לרופא התחלנו לדבר,
"אתה גולש מתחיל?"
"לא,גברתי," אמר באנגלית עם מבטא צרפתי,"אני גולש כבר ארבעים שנה.זכיתי בכמה אליפויות .זאת הפעם הראשונה בחיי שנפצעתי".
"מה קרה?" שאלתי בתמימות.
"זה ממש היה גיהינום. גלשתי בקצב איטי, כשפתאום ,משום מקום ,הופיעה איזה אישה שכנראה ברחה מבית משוגעים ודבר ראשון שהחליטה לעשות היה סקי, ממש מכשפה בהתגלמותה,עם חולצת צמר מגולגלת עד לכתפיה. האוברול שלה עם התחתונים בין קרסוליה. חוץ מזה הייתה עירומה לגמרי. ראיתי אפילו את סימני ניתוח האפנדיציט שלה ,שלא לדבר על דברים אחרים.
היא צרחה בשפה שאני לא מכיר ועברה לידי במהירות . כול כך נדהמתי, שנכנסתי בתוך עץ ושברתי את הרגל." ונאנח מכאב.
רציתי לקום ולברוח או פשוט להעלם,ואז הגבר עם המבטא הצרפתי שאל:"גם את נפלת קורבן למטורפת הזאת?"
"כן," עניתי.
"את נראית לי אישה נחמדה.יש לי רעיון" ,אמר הגבר, "אחרי שיטפלו בנו ,אני מזמין אותך לכוס תה חם עם רום בלובי של המלון.דרך אגב, הם מכינים ממש טוב התה עם רום.מה דעתך? "
"רק לא תה!".
"מה שתרצי," הסכים מיד ,ואני ידעתי שותפות גורל נרקמת בינינו.
חלומות מתגשמים/ אגי רגנר
אחרי שכולם עזבו,אני ושלושת חברותי נשארנו עומדות ליד הקבר הטרי.
ילדי הפזורים בעולם הגדול החליטו לא להגיע להלוויה של אביהם . מי כמוני יכולה להבין אותם.
החברה הצעירה וחמודה של בעלי , שאיתה חילקתי אותו חצי חצי, אף היא החליטה שאין לה עניין בטקס הקבורה שלו.גם לה לא נטרתי טינה. אני מצידי כבר מזמן הייתי מוותרת עליו לטובתה .אבל פליקס איש עסקים מבריק ,אמר שלהתגרש ממני יקר יותר מלהישאר איתי חצי. אז הסכמתי איתו ונשארנו כאילו יחד.
יום של ההלוויה היה חם ולח .קיץ ישראלי סוחט נשמות.
חברותיי המתינו בסבלנות לקבל ממני סימן כל שהוא ,מוכנות עם טישו ביד להזיל כמה דמעות. אבל במקום הסימן פתחתי בנאום קצר :"אצלנו בעדה יש פתגם חכם –על המת מספרים רק דברים טובים או כלום. אני נשארת בכלום." השתתקתי ,הרמתי אבן מהשביל והנחתי אותה על העפר.
זיעה קרה החליקה באיטיות על העמוד השדרה שלי כשמירי חברתי שאלה,"מה עכשיו?"
"עכשיו נוסעים לחנות של ז'ניה לקנות כובע מבד דמוי נמר מעוצב בסגנון האצולה הבריטית. תמיד היה לי חלום לחבוש כובע נמר מבד משובח,וליהנות מהמבטים של העוברים השבים ברחוב.לא יהיה אחד שלא יעיף מבט לכיווני. הרבה שנים חיכיתי לזה אבל פליקס לא הסכים בשום אופן שיהיה לי כובע דמוי נמר.
חברותיי לא הרימו אפילו גבה. הם ידעו על חלום כובע הנמר שלי.
נסענו במרצדס החדשה של המנוח ,יותר נכון כבר שלי, לחנות הכובעים המפורסמת של ז'ניה. מדדתי את כול הכובעים בדמוי נמר שעיצבה לאחרונה לפי הדוגמאות שהופיעו בחתונתם של הזוג מלכותי מאנגליה . בחרתי אחת, הכי מנומרת שיש ,עם שוליים רחבים . את שערי הצבוע לבלונד מושלם אספתי לקוקו. צווארי עם הכובע על הראש קיבל מראה אצילי.הסתכלתי בראי מרוצה מעצמי, אף אחד לא היה אומר שזאת אישה בת חמישים ושמונה. לעזאזל פליקס , חשבת אני נראית טוב!
הורדתי מעל כתפי את הצעיף ממשי שחור שלבשתי לכבוד ההלוויה ונשארתי בשמלה עם כתפיות דקות מבד לבן עם פרחים קטנים ועדינים ,אדומים וכחולים .הם הבליטו את עיניי הירוקות ואת עורי השזוף בצורה מושלמת.
כשיצאנו מחנות הכובעים החלטנו, שביום חם ולח הכי טוב לשחק ברידג' ולשתות תה קר עם נענע בחדר ממוזג.
נסענו לביתי. שחקנו ברידג' ,וסיפרנו בדיחות על אלמנות עליזות .
רק בלילה,כשנכנסתי למיטה הסרתי את הכובע הנמר מראשי.
כל הקיץ והסתיו חבשתי את הכובע ונהניתי מכל סוגי המבטים. לא עניין אותי אם זה היה מבט זועף, מופתע, משעשע או מקנא. העיקר שקיבלתי המון תשומת לב .
כשנמאס לי מכול הטררם מסביבי זרקתי את הכובע דמוי נמר על מדף בארון ועברתי לשלב ב של החלום שלי. קודם כול ניגשתי לבוס שלי וביקשתי לצאת לפנסיה מוקדמת ,כדי שיוכל סוף סוף להתחיל לחיות. אחרי שזה נעשה התחלתי להתפלל בליבי ,שהשנה יירד הרבה שלג על החרמון .רציתי ללמוד סקי.
ימים ולילות ביליתי מול המחשב ובדקתי חליפות סקי למניחן ובסוף הזמנתי באלף חמש מאות שקל חליפת אוברול רצינית מבד צפוף אך נושם, עם תפרים מודבקים,רצועת מותניים אטומה והרבה כיסים. מרוצה ומוכנה המתנתי שהשלג ירד וכשזה קרה נסעתי מיד לנווה אטיב, השכרתי חדר לזמן בלתי מוגבל וכמובן התעניינתי מי המאמן הכי טוב לסקי באזור .אמרו לי על אחד שקוראים לו שרון ויס .מיד פניתי אליו ולקחתי אותו כמאמן אישי לזמן בלתי מוגבל.
בהתחלה היו לו קצת חששות לגבי אבל כשראה כמה אני רצינית עודד אותי ואמר שהרצון שלי ייקח אותי רחוק .אני הבנתי מזה שמצבי טוב ומיד הזמנתי לי טיסה לאנדורה לוואל נורד ( (valnord הכל כלול.
הייתי מוכנה נפשית וגופנית להגשים את חלום חיי ולעשות סקי במקום אמיתי במדרון מושלג כמו שצריך.
הגעתי למלון של אתר הסקי אחר הצהריים מלאת התלהבות ,נחושה בדעתי. למחרת בבוקר אני גולשת .
ישבתי בלובי והבטתי דרך חלונות הזכוכית על הנוף אלפיני הלבן וליבי מלא אושר . שתיתי תה חם ושתיתי עוד אחד עם קצת רום ועוד אחת ואז פתאום עלתה לי מחשבה ,שאולי כדי לנסות לגלוש על איזה מדרונצ'יק קטן בערב ,להתאמן קצת כדי להיות יותר בטוחה בעצמי למחרת בבוקר בסביבת אנשים אחרים.
בתוך שעה עמדתי על מדרון המתחילים ,שהיה מואר לפי סטנדרטים אירופים, מלובשת בחליפת הסקי המשוכללת שלי,נושמת אוויר פסגות. בשנייה הבאה צעקתי בכול כוחי "אני קלרה שוורץ מישראל גרה ברחוב טרומפלדור שתיים מגשימה את חלומי!!! " ההרים החזירו את קולי בהד. שוב נשמתי עמוקות והתחלתי לגלוש בנעימים.
הקטע הראשון הלך טוב.כשמצאתי את עצמי מול המדרון התלול של המתקדמים עצרתי לנוח וחשבתי שכרגע כדאי לי לחזור למלון כי התרחקתי ממנו .ואז הרגשתי ,שהתה ששתיתי בלובי לא סובל דיחוי, רוצה לצאת. התכוונתי למהר בחזרה למלון אך הבנתי שזה לא ילך במצבי. הסתכלתי סביבי ומשלא ראיתי אף אחד התכופפתי כדי לשחרר את התה. שכחתי ,שאת האוברול המושלם שלי לא קל לפרום מעצמי. שוב חשבתי שכדאי לי לחזור. הפעם הרגשתי ,שהמלון עוד יותר מתרחק ממני והתה כבר עמד בפתח .
לא הייתה לי בררה והתחלתי להוריד קודם את החליפה,הרמתי את חולצת הצמר שמתחת ובסוף הורדתי את התחתונים . התחלתי ליהנות מהשחרור הנעים כשהרגשתי שהמגלשיים מתחת לרגלי מתחילים לזוז ,כנראה לא השתמשתי נכון במקלות השלג שלי כך או אחרת התחלתי להידרדר.בהתחלה לאט ופתאום תפסתי מהירות,אם לא רציתי לאבד שיווי משקל הייתי חייבת לקום לתנוחה הנכונה לגלישה . הרגשתי איך רוח קרה מעלה את החולצת צמר הארוכה שלי לכיוון כתפי ,התחתונים והאוברול יורדים למטה בין קרסולי. חשבתי לעצמי ,היו לי כבר רגעים מאושרים יותר בחיי!
בכול הזמן הזה צרחתי בכול כוחי והבטחתי לאלוהים ,שאם אני יוצאת מפה בחיים אני יחליף את המציבה העלובה של פליקס למציבה מפוארת.ואז פתאום ראיתי ,שאני מתקרבת לשיח , ואיך שהוא הצלחתי לכוון את עצמי לתוכו למזלי הוא לא היה מסוגל לברוח ממני.
נקעתי את ידי אבל איך שהוא עם יד השנייה הצלחתי להרים את התחתונים.
מחלץ הרים איתר אותי ועזרו לי להגיע לנקודת העזרה הראשונה.
התיישבתי על כיסא. מולי ,על ספת עור לבנה ,שכב גבר מבוגר עם חבישה זמנית על רגלו השבורה. מקלות השלג שלו היו מרוסקות לגמרי .בזמן שחיכינו לרופא התחלנו לדבר,
"אתה גולש מתחיל?"
"לא,גברתי," אמר באנגלית עם מבטא צרפתי,"אני גולש כבר ארבעים שנה.זכיתי בכמה אליפויות .זאת הפעם הראשונה בחיי שנפצעתי".
"מה קרה?" שאלתי בתמימות.
"זה ממש היה גיהינום. גלשתי בקצב איטי, כשפתאום ,משום מקום ,הופיעה איזה אישה שכנראה ברחה מבית משוגעים ודבר ראשון שהחליטה לעשות היה סקי, ממש מכשפה בהתגלמותה,עם חולצת צמר מגולגלת עד לכתפיה. האוברול שלה עם התחתונים בין קרסוליה. חוץ מזה הייתה עירומה לגמרי. ראיתי אפילו את סימני ניתוח האפנדיציט שלה ,שלא לדבר על דברים אחרים.
היא צרחה בשפה שאני לא מכיר ועברה לידי במהירות . כול כך נדהמתי, שנכנסתי בתוך עץ ושברתי את הרגל." ונאנח מכאב.
רציתי לקום ולברוח או פשוט להעלם,ואז הגבר עם המבטא הצרפתי שאל:"גם את נפלת קורבן למטורפת הזאת?"
"כן," עניתי.
"את נראית לי אישה נחמדה.יש לי רעיון" ,אמר הגבר, "אחרי שיטפלו בנו ,אני מזמין אותך לכוס תה חם עם רום בלובי של המלון.דרך אגב, הם מכינים ממש טוב התה עם רום.מה דעתך? "
"רק לא תה!".
"מה שתרצי," הסכים מיד ,ואני ידעתי שותפות גורל נרקמת בינינו.
חלומות מתגשמים/ אגי רגנר
אחרי שכולם עזבו,אני ושלושת חברותי נשארנו עומדות ליד הקבר הטרי.
ילדי הפזורים בעולם הגדול החליטו לא להגיע להלוויה של אביהם . מי כמוני יכולה להבין אותם.
החברה הצעירה וחמודה של בעלי , שאיתה חילקתי אותו חצי חצי, אף היא החליטה שאין לה עניין בטקס הקבורה שלו.גם לה לא נטרתי טינה. אני מצידי כבר מזמן הייתי מוותרת עליו לטובתה .אבל פליקס איש עסקים מבריק ,אמר שלהתגרש ממני יקר יותר מלהישאר איתי חצי. אז הסכמתי איתו ונשארנו כאילו יחד.
יום של ההלוויה היה חם ולח .קיץ ישראלי סוחט נשמות.
חברותיי המתינו בסבלנות לקבל ממני סימן כל שהוא ,מוכנות עם טישו ביד להזיל כמה דמעות. אבל במקום הסימן פתחתי בנאום קצר :"אצלנו בעדה יש פתגם חכם –על המת מספרים רק דברים טובים או כלום. אני נשארת בכלום." השתתקתי ,הרמתי אבן מהשביל והנחתי אותה על העפר.
זיעה קרה החליקה באיטיות על העמוד השדרה שלי כשמירי חברתי שאלה,"מה עכשיו?"
"עכשיו נוסעים לחנות של ז'ניה לקנות כובע מבד דמוי נמר מעוצב בסגנון האצולה הבריטית. תמיד היה לי חלום לחבוש כובע נמר מבד משובח,וליהנות מהמבטים של העוברים השבים ברחוב.לא יהיה אחד שלא יעיף מבט לכיווני. הרבה שנים חיכיתי לזה אבל פליקס לא הסכים בשום אופן שיהיה לי כובע דמוי נמר.
חברותיי לא הרימו אפילו גבה. הם ידעו על חלום כובע הנמר שלי.
נסענו במרצדס החדשה של המנוח ,יותר נכון כבר שלי, לחנות הכובעים המפורסמת של ז'ניה. מדדתי את כול הכובעים בדמוי נמר שעיצבה לאחרונה לפי הדוגמאות שהופיעו בחתונתם של הזוג מלכותי מאנגליה . בחרתי אחת, הכי מנומרת שיש ,עם שוליים רחבים . את שערי הצבוע לבלונד מושלם אספתי לקוקו. צווארי עם הכובע על הראש קיבל מראה אצילי.הסתכלתי בראי מרוצה מעצמי, אף אחד לא היה אומר שזאת אישה בת חמישים ושמונה. לעזאזל פליקס , חשבת אני נראית טוב!
הורדתי מעל כתפי את הצעיף ממשי שחור שלבשתי לכבוד ההלוויה ונשארתי בשמלה עם כתפיות דקות מבד לבן עם פרחים קטנים ועדינים ,אדומים וכחולים .הם הבליטו את עיניי הירוקות ואת עורי השזוף בצורה מושלמת.
כשיצאנו מחנות הכובעים החלטנו, שביום חם ולח הכי טוב לשחק ברידג' ולשתות תה קר עם נענע בחדר ממוזג.
נסענו לביתי. שחקנו ברידג' ,וסיפרנו בדיחות על אלמנות עליזות .
רק בלילה,כשנכנסתי למיטה הסרתי את הכובע הנמר מראשי.
כל הקיץ והסתיו חבשתי את הכובע ונהניתי מכל סוגי המבטים. לא עניין אותי אם זה היה מבט זועף, מופתע, משעשע או מקנא. העיקר שקיבלתי המון תשומת לב .
כשנמאס לי מכול הטררם מסביבי זרקתי את הכובע דמוי נמר על מדף בארון ועברתי לשלב ב של החלום שלי. קודם כול ניגשתי לבוס שלי וביקשתי לצאת לפנסיה מוקדמת ,כדי שיוכל סוף סוף להתחיל לחיות. אחרי שזה נעשה התחלתי להתפלל בליבי ,שהשנה יירד הרבה שלג על החרמון .רציתי ללמוד סקי.
ימים ולילות ביליתי מול המחשב ובדקתי חליפות סקי למניחן ובסוף הזמנתי באלף חמש מאות שקל חליפת אוברול רצינית מבד צפוף אך נושם, עם תפרים מודבקים,רצועת מותניים אטומה והרבה כיסים. מרוצה ומוכנה המתנתי שהשלג ירד וכשזה קרה נסעתי מיד לנווה אטיב, השכרתי חדר לזמן בלתי מוגבל וכמובן התעניינתי מי המאמן הכי טוב לסקי באזור .אמרו לי על אחד שקוראים לו שרון ויס .מיד פניתי אליו ולקחתי אותו כמאמן אישי לזמן בלתי מוגבל.
בהתחלה היו לו קצת חששות לגבי אבל כשראה כמה אני רצינית עודד אותי ואמר שהרצון שלי ייקח אותי רחוק .אני הבנתי מזה שמצבי טוב ומיד הזמנתי לי טיסה לאנדורה לוואל נורד ( (valnord הכל כלול.
הייתי מוכנה נפשית וגופנית להגשים את חלום חיי ולעשות סקי במקום אמיתי במדרון מושלג כמו שצריך.
הגעתי למלון של אתר הסקי אחר הצהריים מלאת התלהבות ,נחושה בדעתי. למחרת בבוקר אני גולשת .
ישבתי בלובי והבטתי דרך חלונות הזכוכית על הנוף אלפיני הלבן וליבי מלא אושר . שתיתי תה חם ושתיתי עוד אחד עם קצת רום ועוד אחת ואז פתאום עלתה לי מחשבה ,שאולי כדי לנסות לגלוש על איזה מדרונצ'יק קטן בערב ,להתאמן קצת כדי להיות יותר בטוחה בעצמי למחרת בבוקר בסביבת אנשים אחרים.
בתוך שעה עמדתי על מדרון המתחילים ,שהיה מואר לפי סטנדרטים אירופים, מלובשת בחליפת הסקי המשוכללת שלי,נושמת אוויר פסגות. בשנייה הבאה צעקתי בכול כוחי "אני קלרה שוורץ מישראל גרה ברחוב טרומפלדור שתיים מגשימה את חלומי!!! " ההרים החזירו את קולי בהד. שוב נשמתי עמוקות והתחלתי לגלוש בנעימים.
הקטע הראשון הלך טוב.כשמצאתי את עצמי מול המדרון התלול של המתקדמים עצרתי לנוח וחשבתי שכרגע כדאי לי לחזור למלון כי התרחקתי ממנו .ואז הרגשתי ,שהתה ששתיתי בלובי לא סובל דיחוי, רוצה לצאת. התכוונתי למהר בחזרה למלון אך הבנתי שזה לא ילך במצבי. הסתכלתי סביבי ומשלא ראיתי אף אחד התכופפתי כדי לשחרר את התה. שכחתי ,שאת האוברול המושלם שלי לא קל לפרום מעצמי. שוב חשבתי שכדאי לי לחזור. הפעם הרגשתי ,שהמלון עוד יותר מתרחק ממני והתה כבר עמד בפתח .
לא הייתה לי בררה והתחלתי להוריד קודם את החליפה,הרמתי את חולצת הצמר שמתחת ובסוף הורדתי את התחתונים . התחלתי ליהנות מהשחרור הנעים כשהרגשתי שהמגלשיים מתחת לרגלי מתחילים לזוז ,כנראה לא השתמשתי נכון במקלות השלג שלי כך או אחרת התחלתי להידרדר.בהתחלה לאט ופתאום תפסתי מהירות,אם לא רציתי לאבד שיווי משקל הייתי חייבת לקום לתנוחה הנכונה לגלישה . הרגשתי איך רוח קרה מעלה את החולצת צמר הארוכה שלי לכיוון כתפי ,התחתונים והאוברול יורדים למטה בין קרסולי. חשבתי לעצמי ,היו לי כבר רגעים מאושרים יותר בחיי!
בכול הזמן הזה צרחתי בכול כוחי והבטחתי לאלוהים ,שאם אני יוצאת מפה בחיים אני יחליף את המציבה העלובה של פליקס למציבה מפוארת.ואז פתאום ראיתי ,שאני מתקרבת לשיח , ואיך שהוא הצלחתי לכוון את עצמי לתוכו למזלי הוא לא היה מסוגל לברוח ממני.
נקעתי את ידי אבל איך שהוא עם יד השנייה הצלחתי להרים את התחתונים.
מחלץ הרים איתר אותי ועזרו לי להגיע לנקודת העזרה הראשונה.
התיישבתי על כיסא. מולי ,על ספת עור לבנה ,שכב גבר מבוגר עם חבישה זמנית על רגלו השבורה. מקלות השלג שלו היו מרוסקות לגמרי .בזמן שחיכינו לרופא התחלנו לדבר,
"אתה גולש מתחיל?"
"לא,גברתי," אמר באנגלית עם מבטא צרפתי,"אני גולש כבר ארבעים שנה.זכיתי בכמה אליפויות .זאת הפעם הראשונה בחיי שנפצעתי".
"מה קרה?" שאלתי בתמימות.
"זה ממש היה גיהינום. גלשתי בקצב איטי, כשפתאום ,משום מקום ,הופיעה איזה אישה שכנראה ברחה מבית משוגעים ודבר ראשון שהחליטה לעשות היה סקי, ממש מכשפה בהתגלמותה,עם חולצת צמר מגולגלת עד לכתפיה. האוברול שלה עם התחתונים בין קרסוליה. חוץ מזה הייתה עירומה לגמרי. ראיתי אפילו את סימני ניתוח האפנדיציט שלה ,שלא לדבר על דברים אחרים.
היא צרחה בשפה שאני לא מכיר ועברה לידי במהירות . כול כך נדהמתי, שנכנסתי בתוך עץ ושברתי את הרגל." ונאנח מכאב.
רציתי לקום ולברוח או פשוט להעלם,ואז הגבר עם המבטא הצרפתי שאל:"גם את נפלת קורבן למטורפת הזאת?"
"כן," עניתי.
"את נראית לי אישה נחמדה.יש לי רעיון" ,אמר הגבר, "אחרי שיטפלו בנו ,אני מזמין אותך לכוס תה חם עם רום בלובי של המלון.דרך אגב, הם מכינים ממש טוב התה עם רום.מה דעתך? "
"רק לא תה!".
"מה שתרצי," הסכים מיד ,ואני ידעתי שותפות גורל נרקמת בינינו.
