אפילוג (הקטע הפותח של הספר שלי-שבתהלכי כתיבה)

אפילוג

הסיפור  של ג'ון או יוני, איך שתרצו לקרוא לו מתחיל בניו יורק או פתח תקווה או בעצם בין הדרך לבית בפתח תקווה לבין החיפוש אחרי חנות התקליטים בניו יורק.

אספר לך את הסיפור עליו שהוא בעצם כמו כל דבר בחיים הכל וגם כלום, המרווח בין שני הדברים הוא המקום בו רוב האנשים נמצאים בחייהם חוץ מרגעי כלום או רגעי הכל שאנו חווים פעמים מועטות. אושר הוא תקופה חולפת כמו דיכאון, רוב הזמן אנחנו בתחום האפור שבין טוב ורע, הסיפור של יוני לא ילמד אותכם משהו שלא ידעתם או איזה דרך חדשה להסתכל על החיים, לא אטיף לכם לבחור בדרך מסוימת, לא אגרום לכם להפסיק לעשן, לשתות, לנשום. אפילו אלמד אתכם איך להפסיק לרדוף אחרי כסף כי רק ככה הכסף יבוא אליכם, שום שיטות מנזיר שפגשתי בתחנת רכבת תחתית. אספר רק מה שהוא, סיפור,מצד שני הרבה זמן לא בחנתם את הבחירות שלכם בחיים ועשיתם ובירור אם צדקתם טעיתם או מה זה בכלל ופה אוכל לעזור, יוני היה בחור שהלך לצד דרך המלך, תמיד בשולי הכביש הראשי של החיים, בדרך היו בורות ולפעמים גם תחנות דלק אבל בסוף מצאה נשמתו את הבית (ולא אני לא מתכוון לדירת חדר בניו יורק או בדירת הוריו בפתח תקווה)כאן גרה בכיף נשמתו של יוני מנדלביום. פה אני מדבר על סביבות השנתיים הקריטיות בחייו של יוני מגיל 25 עד גיל 27 וביכלל גילגלו עם השנים.

ההרגשה המוכרת והאנושית משהו,והיא שאין מילים לתאר את המראות, ובדיוק בשל כך אני פה,לתת לצלילים ולמראות את ההרגשה,לתת לכם את הסיכוי לסיכון כי האור הבוהק והצבעוני בוקע  בצורה הכי יפה מהאפלה,הוא חבוי, כמעט ילדותי וחסר אחריות אך בוגר וממושמע לרחשי לבינו חסרי הגבולות.

איפה שהכל מת, נושם הדבר החי ביותר.