פזמון חוזר

היכולת לסרוך את נעליך

כשגבך כבר התעקם

בטנך תפחה כמו גלגל הצלה

רוצי לך כי הדרך כמעט נגמרת

ואת בוחלת מלהיות עכשיו כלום 

היית חלק מהנוף

כשנשברו הענפים

והזקנה קפצה פתאום 

רקמת שושנים בתוך עציץ ריק 

טובעת בתוך כדורי שלג

מתגלגלת למרגלות ההר שופטת את מרחב חייך

ומה רצית נולדת מרה

גם כשניסית היה שם פצע  

ואת התגלגלת משקרת הולכת חוזרת

מה מדברת

כמו מתוך חלום מופיע הברה

אומרת תשוקתה

והיא מביטה

מפלילה את עצמה

ממקום של עכשיו מותר