מכתב

רציתי לכתוב לך

אך לא השארת לי מקום לעצמי

מאז נרדמת לשנתך

השארת כאב  שאי אפשר להקהות

הותרת אותי להתנדנד וליפול

בין הכיסאות

לא נשאר מקום לאהבה

שפעם היינו נלחמים

זו שרצחתי כבר אלף פעמים   

שכובה מכוסה בשברי שקרים

על חמלה, תקווה וזכרונות נהדרים.

אני פוחד ממך עכשיו

לדמיין אותך אי אפשר

ביום בהיר, צלול מהסחות

מבלי ליפול שיכור

בעימות בלי מסיכות

אני פיכח 

ומפחד להתחיל לכתוב לך

על עוד פרח שנקטף

כשעינייך הן המביטות אליי

דרך הדף.