קופסת גפרורים

קור אפלת חייה

גשם קיפאון דמעותיה,

יופייה אש דממה

קרח להבת חייה.

קופסה קטנה בידה

גפרורי עץ אחדים,

אחד לאחד נדלקים

לרגעים אחדים ונעלמים.

מילתו של איש שעבר

נדלק לו גפרור לדקה,

חיוך אמת שנגמר

נעלמה לאותו חשכה.

חיבוק מהיר של חום

הצטנפות על חזה אדם,

אש גפרור  נוסף

הלב שוב נדם.

מבט בוער של אחר

עוד דקה של ערגה,

גם הגפרור הזה

לא הדליק המדורה.

נרטבים בדמעותיה הגפרורים

אחד לאחד לפחם הופכים,