ים הניבט מחלוני

כתם כחול ענק נושא בעדנה

ספינות מפרש זעירות לבנות,

מרקדות לְוַאלס.

לאן הן שַטוֹת? באין תשובה, הן

נדות בהסכמה, רק לגלים הרכים,

בידיהם נתונות למשכון,

איך נותנות בם מִבְטַחַן?

כמו עַרֵבָה, שמש זהב

של בין-ערביים, עונה

בפיזוז אחרון מרהיב.

למפגשה בנשף,

נופשת, נושפת, עם הרוח,

בגלימת ברקת יקרה,

ועל משטח ריקוד המים

נשלמת פסטורליה.

ים הניבט מחלוני,

הכל אמיתי, למעט 

חלון פרי דמיוני.