שלווה

עולם הולך ועולם רץ

ואני חוצה קול אומלל

אין בו ייאוש ואין בו סרח

אך, אין בו דבר

אני חולף על פניו אל מול ההמון

מבטים גבוה אל העליון

משפטים קופצים ומדלגים לשמיים

ללא סיכוי לפרוח לאלמוות

בין בתי החרושת למילים

אין מקום לחלומות שחורים

הקול החזק מקטין כל מילה

אך מסביב תחושת גאולה

אמון האדם באדם נולד בצל אביו

אך, קרבת הדם חרצה בסלע

נמשיך להתבונן מעלה עד עולם

בחיפוש אחר קשת אנושית

שתתגלה בשר ודם

רק כך אחזור להאמין

ששלווה שוב או בפעם הראשונה