קטע קצר מתוך הספר החדש שנמצא בכתיבה.

קטע מתוך הספר החדש (חוטי חשמל) שאני כותב לא כותב עכשיו.

הלכה אליו הילה ושאלה: "ולמה, למה יש כל כך הרבה כבלי חשמל שמסתירים את השמש בכוכב הזה? "הכוכבים אה?" החזיר לה "כן, גם את זוהר הכוכבים," הילה אמרה "אמרנו לך ואחים שלך שאפילו המוות לא מביא לך את האפשרות לברוח מהכוכב הזה, נכון?" הילה הנהנה בראשה "את בטח רוצה לדעת למה," הילה המשיכה להסתכל בעיינה התחולות והבוהקות "זה קרה לפני מאתיים שנה, גילנו את אלוהים. כן, אותו אלוהים, שלי שלך של כולנו. וכן, כל הממלכה שלו נמצאת בין השמיים לחלל. כולנו פה שמחנו, חשבנו שזה יפתור את כל המשברים שיש לנו בעולם ויחזיר לכולנו את האוהבים שלהם שמתו. אך לא!" צרח "למה לא?" שאלה הילה "כי זה לא מה שהיה, אלוהים לא היה מוכן להחזיר אף אחד ושמר את כולם לעצמו. אנוכי האלוהים הזה. הסיפורים עליו אנוכיים לחלוטין, הוא אנוכי לחלוטין. הוא לא רצה לעשות שלום בן כל האומות שיש פה על הכוכב ויותר מזה, לא היה אכפת לו בכלל. אז אנחנו התעצבנו, והחלטנו להרוס את הממלכה היפה שלו שמה ולא לציית לשום אמירה אחת שלו. הוא התעצבן והשליח בנו את המלאכים שלו למלחמה. היו אלה שנים קשים לאנושות של הכוכב הזה. מלייארדי זעפנים נהרגו. עד שנמאס לנו והשליט שלנו יחד עם המדענים שלו החליט לשים חוטי חשמל ולפרוס אותם על כל הכוכב אשר הם לא רק מוליכים חשמל, הם מוליכים גם את נשמת כל יצור שמת. זה הולך ככה, כאשר כל יצור מת על בכוכב הזה במקום שהנשמה שלו תעלה לשמים היא נתפסת בחוטי חשמל ואנו הזעפנים שגרים על הכוכב הזה מחליטים בעזרת שופטים האם אנו רוצים שהנשמה תחזור לאדמת לתוך גוף אחר או תישאר תקוע לעלומי עד בתוך חוטי החשמל הפרוסים על כל הכוכב," הילה הייתה בהלם ודמעות החלו לרדת מעיינה "ורגע, אז למה תמיד ליד הארונות חשמל אני שומעת את הכי הרבה צרחות?" שאלה "כי שמה מגיעים הנשמות הבאמת רעות, שעשו הכי הרבה נזק, ותאמיני לי, לרוב כולן מגיעות לשם. בגלל זה אי אפשר להרוג באמת את השליט ואי אפשר שגם להתאבד באמת על הכוכב הזה, כולנו כובלים, כולנו חוטי חשמל." ענה לה והחליט שכבר מאוחר והיה רוצה....

 כל הזכויות שמורות לשי טירי בלבד! (c) :)