בית

מקום שאני קוראת לו בית

עד אופק הדמיון, מֵעֶבְרוֹ,

תקופת זמן חסרת גבולות,

חיוך שלא כָּלֶה, גם אם עלום, יֶשְׁנוֹ,

אבני דרך צורת עננים צמריים לבנים,

ליפול בריחוף אל תוכם חסרת שליטה

לפסנתר של מוצארט, או באך,

לעולם לא להגיד לחלום שלום

גם לא להתראות,

לעלות על כביש הגבוה אליו,

אם להיפרד אז בהחליפו באחר,

לכתוב את שיריי אל הרוח,

לחוש אוהבת באשר אני

את כל שידעתי

לאפשר להשתחרר אל החופש...