חיוך.

וזה בכלל לא בגללך,
זה החיוך שלך.
זה החיוך הזה שכולו אמת.
מי הטיפש שנתן לך אותו?
עם חיוך כזה היית צריך לקבל גם סט קרניים.
איך חיוך כזה מביא ככ הרבה עצב.

אין לי אפילו מה להגיד לך..
כי לא בא לי שתדע שהכאבת לי.
אבל האמת היא שהכאבת.

אני מדמיינת אותך קורא את זה, כמיטב המסורת..
לא מופתע ממילה.
אני רוצה שתקרא את זה ותבין שאולי הכאבת לי,
בעבר ועכשיו..
אבל ההבדל בין אז, לפעם הזאת הוא ש.. 
הפעם לא בכיתי.
הפעם זה אפילו לא הזיז לי קצת.

פעם כשהיית לידי זה היה כמו קיץ,
כיף, חי, חמים וחופשי.
וכשהלכת , זה הרגיש כמו חורף..
אפור, קר, עצוב ועירום.
ועכשיו?
עכשיו אתה כמו עונת מעבר.
כמו שמיכת פיקה, 
משאיר חותם לשלושים שניות ונעלם.
צינון של 24 שעות והחלמנו.

אז אני לא יודעת למה הלכת,
לא יודעת למה באת.
אם תכננת להכאיב,
או כמה זמן תכננת להישאר.
אבל זה לא משנה..
היה טוב וטוב שהיה.

עכשיו לך תחייך לבחורה אחרת(: