השקיעה של פראג

נראה שאי אפשר לחזור

גם הלב שלי מתכווץ בקור

אורות עינייך לעיני הגיבו

כל הטיפשים רק צועקים

מוגי הלב תמיד שותקים

החכמים הם אלה שיקשיבו

תמיד רציתי לבקש,

ולשחק טיפה באש

ולא זכרתי כמה את מושלמת

וכשיכבו הפנסים

על השבילים העמוסים

יאירו לי עינייך אור של שמש

מסמיק כמו ורד במדבר,

אדום יותר מיֵין ענבר

אך את התפאורה הזאת אציע

כי את, כמו פראג, פשוט יפה

זוהרת בפז ובקטיפה

ופראג כמוך היא כתר לרקיע

ולכן אל מול השקיעה של פראג

ואם אני ביישן, רק תסלחי לי

על ברך אחת אני אכרע

אשאל, יקירתי, התינשאי לי?