שבלולים

למים יש טעם של אגס

קצוות שיערותייך על מיטתי

סימן לסיבובים, התגלגלות

וכבר מאז השארת בי סימנים

וכשאני לבד מביט בהם כמו על דבר-מה אלמותי

ויש כמיהה שכך זה גם יהיה

לאט-לאט, עם כל שבלול שמסירה את מהקיר

וגם כששבלולים לא ייתלו

יהיו מספיק טביעות שבי תמשיכי להותיר

ואת בקבוק המים שהוספת לו טעם

אקח איתי לכל מקום, אשתה

וגם כשלא אוכל להעביר ידי בשיערך

יסתובבו בי הקצוות וכף היד תרגיש מגע

ולאחר שיצבע הקיר

ולאחר שיהיה לבן, ללא תנועה של שבלולים

טביעת ידך, טביעת עינייך וצחוקך

בביטחון לזחול ימשיכו, ישטפו אותי באור

אביט בך, לתוכך, זה יהיה קל

כי הזדחלות כזאת שלנו היא

אני רואה את התקדמות ידינו

מחזיקה אותנו עוד ועוד מסובבים

והמעגלים הופכים ללולאות

כמו שמיניות מאוזנות שממשיכות

אני מצד אחד ואת מהשני

עוד נפגשים, שבים אל יד ואל שפתיים

כמו שבלולי מרוץ שאדישים

לתחרות שמשתתפים בה, מאיטים

כשמתחשק להם להתעכב קמעה או ארוכות

נטווים כמו אריג בנול עצום

שלחוטים בו יש תמיד תמיד מקום

ועוד תבואי את, יפה עם מחט

ועם ארגז בלתי נדלה של כל מיני צבעים

וגם אני אמשיך לטוות, כמו שאת יודעת

את כל צבעי עולם בחוט של שיערך הרך

בחפצים מפלסטיק שמלאים באגסים

בשבלולים מעץ, צעצועים דבוקים לקיר

כי חומרים ישנם מספיק וגם יהיו

מכל מה שנראה, מכל מה שנמצא

מכל פריט שבדרכנו יקרא

נוכל לרקוח דבק מאכל מתוק ועילאי.

©