עץ תלוי על וו

מאספלט הטרי של רחוב מכותר

סוף שנות החמישים והדרום לוהט

בתים קטנים, בתים דקים

פגעי סופות חול המדבר לא ירתיעו

לא יערערו, לא ימאיסו

ניצול מרדיפה מגירוש, מרצח עם

ישראל צעירה, אך שנים  מאימי השואה

ממחנות העקורים בציפייה תקווה

אל עיירת עולים, אל גיבוש הזהות

הישראלית החדשה, אל העתיד מלבב

שישכיח מצוקות ויאחד לבבות

אימא אמרה! אני משארית הפליטה ואת

עם דלת פתוחה, צאי למרחב הצילי נפשך

ואני נשארת מוגפת בנפשי

חרורה עם דלת פתוחה.