נשיפת כפור

שוב היעדר ערום ומשתקשק

של עור לעור, של עין לעין

עטוף בוואלס שמתמתק

ונאבק בהצתה של גיץ ראשון שישגר עד השמיים

בשחור התפאורה, בחיוורון האור

סובב ביין, מתנדנד בניחוחות

מארגמן אל האדום אני בוהה, נעור

תוהה בתימיון איזה כאב את מעלה מנשכחות

מוכה בעיוורון של קרן טוהר ושפתיים

ללא מגע של יד רכה ועטופה

צועד כנגד התקווה, פעם קדימה ואחורה פעמיים

חייב למצוא איפוק כמנסה לחתוך דרך סופה

משב הרוח מקרר את עצמותינו בדממה

ומעביר את זה הרגע בל תקוות חזור

עיניים שלא פוגשות, בונות חומה

שפתיים לא מתנשקות

חוסמות דרכים

סוגרות פריסות

ואופקים לא מובילים לשום פיסה של אדמה