העיר הסתורה

הלילה דיבר בנו על הדרכים
 אפוד הכוהנים - ברחוב הלווים - בסימטת הנביאים
 ריצף את המדרכת באבני החושן
באופן שכל סוליית נעל
ידעה לדרוך על אבן קדושה

שאלנו בעיר הזו
היכן רחוב הסנה הבוער
ושרוך הנעליים המושלכות

 
ילד עגום עיניים ענה לנו
 השמיים נפלו אתמול

עכשיו ממסמרים את הארונות
החול מעצב סמטאות
צורות דמויות ורחובות
הזויים בקול יבבות

בפינת הסנדלרים הקדומים
היכן שהסוליות מושלכות
ערמות
ישובה  כפופה פסל דמות
שלא תמות

שם תראו  על מדרכת
משיל הזמן רוחה של סופה
נמשכת
במשל ונשל
בסוליה שחוקה
ושרוך נעליים
נטושים אלו  הסימנים
אין כאן פנים

זו העיר הבוכה
שאין בה דרכים
שהולכים בה ומשתרכים

היינו  זרים, נוקשות האבן
הלמה בדופן   מסמנת
בשחור ולבן מדרכת
ואין כביש  ואין אספלט
 ואין מפלט
ואין נמלט
משם איש
רק הרוח החיש ונשב

לא היו שם רחשים  חונים
גם לא בתים עונים
הרחובות היו מספרים מסומנים
מצוירים בעננים
כבשים ושתיקות

משייטות  חורטות אוויר
ואינן נספרות
ותלולית  חול
מחזירה בכל בוהק סנוורי אור
מוקפת במעגל  אבנים
באין צמחים וגנים
זקורה לעבר העבים

העיר הזו התנהלה בנוקשות
כללים שמעולם לא הכרנו
ללא עלים ללא פרחים

המדרכת הייתה  מרוצפת  בצעקות
שאינן אחידות
בעיר החידות הזו
שהערב ירד
אחזנו יד ביד

 
אמרתי לך בוא נלך מכאן
לפתע דלקו פנסי הסנה
באורות ניאון

מכאן יכולנו לראות את ביירות
שם שפחה חרופה לא חזרה להגיד
מה ראתה
שנבע האור וההר נשבר

נמה העיר שרה שיר ערש
אין על מדרכות כאן
רגליים הולכות

עיר אחת ערירית
ודמות מפוסלת ממסמרת
ארונות

סוחרת חליפות
גופות

לא הספקנו לברוח
מהפינות נשמעו הצווחות
ילדים רכים הפריחו פחדים
הרימו ראשים  היו בוכים

 
הנער בשער
אמר
אל תפנו מבט לאחור
תמשיכו ללכת

אלה רוחות אין צורך להעיר
אלה אורחות העיר

תפנו בסמטת הסנה
שאינו עונה
מול מיטת סדום
תראו את  רחוב העקודים
והסתורים

משם יוצאים כל הטועים
והלכודים.