חזרה ליצירות
שירים

שושנה בין החוחים

נורית ליברמן | (09/03/2013 14:45) | 112 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
מוקדש לאחי - דויד סמוכה לזכרה של שושנה אחותו.
 
כשושנה בין החוחים
 
ראיתי אישה יפה,
שֶבִּשְעַת בוקר מוקדמת
עדין רקדה על שולחן בַּבָּר
רגליה מפזזות בקלות
עיניה בורקות
וחברותיה לה כפים מוחאות
והצחוק מתגלגל עד לקצה העולם.
אחר כך ישבתי לצדה -
היא הראתה לי תמונות באלבום
ראיתי אותה - ילדה יפה
שׂערה אסוף בִּסְרטים
יורד מתפתל לצידי הפנים
וּבְעֵיניה הכהות עצבות אין קץ.
שאלתי, למה את כל כך עצובה?
את רק ילדה קטנה.
"אמא אמרה לי, את לא יפה."
כך אמרה.
והוסיפה וסיפרה על אביה שאמר
כל כך לא מוכשרת וגם מכוערת.
חיפשה אהבה אצל אחות גדולה
ולא מצאה.
התחננה, אהבו אותי בבקשה
ולא נענתה.
הלכה לחפש אהבה בשׂדות אחרים
בנתה לה עולם אחר,
הכניסה לשם אהוב ולב חדש
והלב החדש היה רחב
והלב החדש יצא למרחב,
אבל הלב החדש
שמר גם את כל הכאבים
שלה ושל אחרים.
הפכה עוד דף באלבום
וראיתי אותה מתחת לחופה
עיניה בורקות ויפות
ובתוכן השׂמחה -
כמו כוכבים בלילה שחור
אבל מאחורי האישון
היה גם הכאב הישן.
אמרתי לה שאֶת האחרים
היא כבר לא היתה צריכה,
הייתי זקוקה להם היא אמרה.
וסלחה לכולם
ואמצה אותם אל לבה.
אמצה את אושרם
וספגה אל תוכה את סבלם,
ולא סיפרה את אשר על לבה
ולא חילקה עם איש את כאבה.
והלב התרחב והתרחב
עד שבנטל  לא עמד יותר
וקרס.
ובמקרר בביתה היו כל המאכלים
שהכינה -
שלא ירעבו כשישבו עליה שבעה.
סגרתי את האלבום,
הצטערתי שרק אחרי מותה
הכרתי אותה.
היא הייתה זרה לי
והיא הייתה אחותי
שושנה בין החוחים.
 
אחרי מות
קדושים
אמור.
 
 
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות