כחול ושחור

כחול הרקיע היה תלוי ככיפה מעל לראשי, הדרך הובילה לשום מקום או שבעצם פשוט לא היה לה מושג להיכן היא מובילה מן הסתם בוודאי הובילה אחרת מדוע הייתה שם, כיצד נוצרה סתם כך בלב השממה, נבראה מצלע הישימון באצבע אלוקים, אולי ערוץ נחל שיבש או שיירות גמלים קדומות כבשוה תחת משאם. כה ישרה הייתה, נמתחה כמיתר על קשת, ביתרה כסכין קצבים אימתנית את בטנה הסלעית הקשה של הערבה החרבה, הפרידה את העבר הצפוני מתאומו הסיאמי זה הדרומי כדי לחבר מקומות נידחים. 

בד כחול היה מונח לצד הדרך מכוסה בחול זהוב, רכנתי להרימו, כובע, בפנים היה כתוב באותיות שחורות השם.

נשרים חגו הרחק מעל, עלי להזדרז, חבשתי את הכובע לראשי, מעט קטן.

המשכתי להתקדם, העליתי אבק בסנדלי, אבנים זעירות חדרו לרגליי חדות כשיברי זכוכית פוצעת, האבק חדר לנשמתי וערפל את עיניי, הסרתי את הכובע הכחול, וניגבתי בו את פני מהזיעה הצורבת, הרוח התחזקה לכדי סופת חול של ממש, השמש נטתה לערוב וקרניה האחרונות חדרו את מסך החול הישר לתוך עיניי הצרובות, כיסיתי בכובע את פני וכך המשכתי להתקדם כסומא.

תשתה קפה?

קפה היה מתאים לי, אני בוודאי הוזה, הסרתי את הכובע מפני והבטתי ימין ושמאל. הייתי בפאתי יער, צמחייה עבותה גדלה כפרא על גדות נהר שרוחבו היה כמגרש כדור-רגל. 

מתוך הדרך המוכרת שלרגלי עלו ובצבצו צלעות ברזל כעורות וחלודות, פסי-רכבת נשכחת, שנמשכו על גבי גשר עץ שנמתח מעל נהר כחול. בצל העץ שמשמאלי ישבה עטופה בבד שחור. מבעד לחרך צר בבד שכיסה את פניה ניבטו אלי שתי עיניים בצבע פחם.

אני תפוס. בלעתי את רוקי.

בסך הכול הצעתי קפה לא אהבה. אמרה וצחוקה נישא כמו פעמוני-רוח. 

אני מנסה להיגמל.

מאהבה?

קפה היה מתאים לי, מלמלתי, החום הציף בגלים את פני וזרם לעבר אוזני, השפלתי את מבטי וכובעי צנח לאדמה, שמעתי אנקה כבושה ופלג בד שחור צנח לצידו, רכנתי להרים את הכובע הכחול, היא רכנה להרים את הבד השחור, עייני נדדו, שלא בטובתי לעבר הפתח שנפער בבד. הם עלו וירדו בקצב הולך ומתגבר כמו זוג ארנבות מתואמים להפליא מעלה מטה ליקקתי את שפתי החרבות ובלעתי את רוקי. אולי בכל זאת כוס אחת. 

קפה, הגישה את הכוס הזעירה לתוך ידי ברעד קל כמעט בלתי מורגש, הנוזל השחור מילא את הכוסית עד מעל לשפתה.

לגמתי לגימה, הנוזל הרותח צרב את שפתיי, זה טוב תודה רוקנתי את הכוס.

זרם חם זרם על פני הרמתי את ידי לאפי, בחרדה ראיתי את ידי מאדימה אל מול פני. הושטתי את ידי לראשי לנגב בכובע. 

לא! תלשה את הכובע מראשי הסחרחר, נשכבתי תחתי ומעיי התהפכו, מה שמת לי בקפה? אני נחנק בבקשה, התחננתי.

איפה הוא! נופפה את הכחול אל מול פני, הארנבות המשיכו לקפץ באחו השחור, שחור.