עת המקלחת היומית

מים נוגעים בי, מתחככים בגופי
זרמי שטפיהם מעריצים את נקבוביות עורי
הוילון מסתיר אותי מפני עיניים סקרניות
הקירות מתמלאים באדי הסבל המכאיבים

זהו עת המקלחת היומית
להשיל מעלי את הזוהמה התמידית
פתיון לאשליית שלווה ונינוחות
המצופה במוות של מגבלת הארעיות

כשקר המצופה בשוקולד רעיל
המוצא את דרכו לגוף האדם
לדעת מכאוביו וחולשותיו.

נהרות, נהרות של אכזריות
נדמים לרגע כנשטפים מעל גופך
כמוצאים את דרכם לביוב הסבל המתמשך

הרי את עוד לא יודעת,
שהסבל עלה על גדותיו
לא יהיה לו עוד מקום לצד חבריו
מלבדך.

שובי לך אל המקלחת
ביום המחרת,
שירי לך את מנגינת ליבך
שקרי לעצמך, בדי את הרגע

רק אחר כך, סגרי את הברז
נגבי מעלייך את שאריות המים
והמתיני למציאות חייך,
היא כבר תמצא את דרכה אלייך.