יצירות אחרונות
Airbnb (0 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -25/11/2024 10:35
הוֹפּ הוֹפּ טִרְלְלָה דִּין נֶכְדִּי הָאָהוּב בֶּן שָׁלוֹשׁ וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה (3 תגובות)
אביה /שירים -25/11/2024 09:35
בלי פרטיות לא פיקניק (3 תגובות)
דני זכריה /שירים -25/11/2024 06:35
לִרְצוֹת יוֹתֵר (9 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/11/2024 04:46
מדמיינך (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -24/11/2024 21:37
מילים במעופן (5 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -24/11/2024 18:01
החיים הטובים (2 תגובות)
ולריה גונצרוב /שירים -24/11/2024 17:22
הָיֹה הָיוּ פַּעַם ... (7 תגובות)
רבקה ירון /שירים -24/11/2024 15:11
Condensation (3 תגובות)
סבסטיאן /שירים -24/11/2024 14:41
סיפורים
לקטוף את הפרי האסורלקטוף את הפרי האסור המפגש. ישבתי על כיסאי בחדר הישיבות של החברה. נציג המכירות של חברת "תפוח" עמד והסביר על מוצרי חברתו באופן מפורט. עיניו השחורות תפסו את תשומת ליבי , הילת פניו ותלתלי הזהב שלו הזהירו באור מיוחד, סוג של הפנוט , לא יכולתי להסיר עיני ממנו , הוא לבש חולצת פולו ירוקה שהבליטה את שריריו , מכנסי ג'ינס שחורות שהחמיאו לו מאוד , אנו הנשים אוהבות ישבן קטן ומוצק , ומולי הייתה דוגמה ישר מספרי האופנה. ניסיתי להתרכז בהסבריו אבל חלומותיי העבירו אותי לעולם אחר , ידו מלטפת את גופי , אני מתקמרת מול נשיקותיו הלוהטות , שריריו המשורגים לוטפים את חזי ואני בקושי נושמת , שפתיו מטילות מדליקות מדורות בכל פינות גופי , תחושות התפרקות עולה וגואה מעמקי חלצי. "יעל" אני שומעת קול " יש לך טלפון מבעלך , הוא מבקש שתתקשרי אליו דחוף" . התעוררתי מהחלום ביקשתי סליחה מהנוכחים התקשרתי לבעלי שסיפר לי כי יגיע מאוחר הביתה יש לו עוד כמה ישיבות בעבודה "והבוס ממש לוחץ לסיים מספר מסמכים דחופים". באותו ערב יושבת אני לבד מול מרקע הטלוויזיה , בואה ומרחפת דמותו עולה וחוזרת , לא עוזבת לוקחת אותי לחוף הים , עיני מביטות בעיניו השחורות , מאבדות דרך . " לאן אתה לוקח אותי אני שואלת" , "אלי" הוא עונה ומתחיל לרוץ יחף בחוף אל תוך הים . אני כאילו מרחפת אחריו , הגלים מכים בגופי מתנפצים ואז נופלת החשכה. פותחת אני את עיני בעלי מציץ בי , "היי, אני עייף והולך לישון , לילה טוב". הפיתוי. יושבת אני במשרדי , עוברת על מסמכים במחשב , יום שגרתי ומשעמם , תוך כדי אני מוצאת את עצמי מרחפת ודמותו עולה שנית , ידו אוחזת בידי ושנינו מטילים ברחוב קטן של עיר רחוקה. "היי" אני שומעת את הקול " מה קורה האם החלטתם לגביה הרכישה" , עיניים שחורות מולי רעמת הזהב ככתר מלכות ממש נסיך, משהו עובר בגופי תחושת אש מלחכת, ליבי פועם בחוזקה רגלי חלשות ואני מאבדת נשימה. אף מילה לא עולה מפי , אני אילמת "איבדת את הלשון" אני שומעת "לא" קולי נשמע חלוש. "אז בואי נשתה איזה קפה למטה". רגלי כאילו מאליהם הובילו אותי אחריו, יושבת אני מולו מתבוננת לא רוצה להפסיק , שוב תחושת הפנוט , אין שליטה לא ניתן להפסיק. רואה את שפתיו לא שומעת את קולו, מילותיו מרחפות אי שם במרחקים. "תתעוררי אני כאן" הוא אומר מלטף את לחיי, רועדת אני אש אוחזת בגופי ,"שלא יפסיק, שימשיך" . שפתיו מגששות מול שפתי , להבת תשוקה עולה מירכיי , "לאן" אני שואלת , "אלי" הוא אומר והכול בוער. פוקחת אני את עיני, עומד הוא ליד המיטה מתלבש , "תודה" הוא אומר , נושק לעיני ויוצא מבעד לדלת. אש אוכלת מתעוררת במיטתי , לצידי בעלי , יורדת למטה למטבח , רוקחת קפה מהביל . ריח גופו לא עוזב, רפרוף נשיקותיו המבעירות אש כנחשי לילה לוהטים. מנסה להתרכז לקראת היציאה לעבודה , כאילו חלום שהיה. בדרך נוהגת אני במכונית , מחפשת בצידי הדרכים , אולי זה הוא , חולצה ירוקה ומכנסיים שחורות. הדרך חולפת עוברת ואני על כיסאי שקועה בעמל היום. פניו מציצות ממסך המחשב , דמותו מתוך החלון משתקפת , קולו נשמע בחוץ נמצא לא מרפה. סערת רוח ענני אש חולפים גשם אין. עובר יום עוברים יומיים , לא קשר לא מילה , ערפל דמותו לא עולמו. תאבוני אבד לא נוגעת במאומה , בטני רוחשת , כואבת . יושבת בבתי ליד בעלי מרחפת , לא מוצאת דרכי. עוברים שבוע ושבועיים , הכאב גדל , מסתכלת על מכשיר הטלפון אולי יתקשר, מחפשת בדואר האלקטרוני ללא מוצא. מדי פעם יורדת לרחוב מטיילת אולי יגיע והדלת לא נפתחת. חדלון נופל עלי לא מוצאת נפשי מנסה להתרכז בעבודתי , לסגור עוד עסקה , להשתתף בעוד ישיבה. תמונתו תלויה מולי כאילו הרגע צולמה. עומדת אני על שפת הים הגלים מכים את הסלע החד , כאב הסלע כאבי, בדידותו היא בדידותי. הגל מגיע ונעלם מגיע ונעלם כך דמותו מגיעה ונעלמת ונעלמת. לפתע דמות הולכת מולי , מכנסיים שחורות וחולצה ירוקה , חיוך גדול על פניו הילת אור עוטפת פניו וידיו מושטות לחיבוק . רצה אני מולו ליבי פועם בחוזקה רצה ולא מגיעה , דמותו מתפוגגת אל תוך הים. יושבת אני מקופלת שבר כלי כולי קשרים בלתי פתורים. כאב אש צורב וחלל עמוק, צוללת אני אל תוך הצבע האפור.
סיבה למסיבה לאחר מספר חודשים בעלי החליט לעשות לי מסיבה לקראת יום הולדתי הארבעים , והזמין אורחים רבים . השולחנות עמוסים לעייפה , מבחר דגים מעושנים המקושטים בסלסלי ירקות בצבעים שונים, שילוב צבעי האדום הירוק הצהוב עם פלחי הסגול יצרו תמונות גסטרונומיות המגרות את עין הנוכחים . מבחר סלטים מסוגים שונים , ירקות חתוכים בספיראלות בשילוב עם עשבי תיבול במרקחות שונות . שילוב של מני בשרים על האש , בגריל עם מיני תחמיץ שונים להנאת החיך . מוזיקת רקע מתנגנת וזוגות מרקדים , פני סמוקות מהתרגשות , אורחים ומכרים שלא ראיתי שנים. הלחץ הולך וגובר "עלייך להגיד מספר מילים". עומדת אני במרכז החדר ואומרת את מילותיי הראשונות "תודה על זה שבאתם" . הדלת נפתחת ונכנס זוג , הוא במכנסיים שחורות וחולצה ירוקה והיא דוגמנית מהממת. בעלי לוחש לי באוזני " זה יוסי החבר הכי טוב שלי מהצבא , הוא התחתן לפני חודשיים ואל תשאלי איזה רומן הוא הרביץ אם מישהי לפני זה , אני ממש מקנא בו " , "הוא סיפר לי שהיא הייתה אחלה דפיקה" תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |