העיר האסורה
כבר בילדותי אני וחברי ההינו משחקים בשדה סמוך לבית המגורים שלנו, כילדים ההינו רצים משתובבים ומנהלים מלחמות ילדים , כל המלחמות היו מסתימות בשער הגדול של העיר האסורה. אבי היה מספר לי כי בעיר זאת מתגוררים אנשים מסוג אחר , אנשים חכמים , יפים שאסור להם להתערב אם שאר אנשי העולם. הם חיים בינם לבין עצמם להם חוקים משלהם וכל אדם החודר לעיר אחת דינו מוות.
בחומת העיר ליד השער הצפוני היה חור קטן שמדי פעם אני וחבריי מציצים לתוך העיר. אומנם לא ראינו הרבה , אך מה שראינו היה מקסם לעינינו, בתי העיר היו בנויים מלבנים צבעוניות , רוב קירות הבתים היו מזכוכית , לטענת יודעי דבר אסור להסתיר דבר בעיר , בעיר אין גנבים שודדים או אנשים מסוג זה , והכול גלוי , רק מנהיג העיר גר בבית משלו מוסתר משאר העולם. בתי העיר ישבו בתוך גני פרחים ועצים , פרפרים ריחפו ועברו בין הפרחים וריח הצוף הגיע למרחקים , נחלים קטנים עברו בחוצות העיר והסתיימו במפלונים קטנים שנשפכו לתוך אגמים שבהם השתכשכו תושבי העיר. ציפורים צבעוניות רחפו בין העצים ומנגינה חרישית ליוותה את התושבים במשך כל יומם. בלילה הייתה העיר לחגיגת אורות בצבעי הקשת ומנגינת החגיגות נשמעה אל מעבר לחומות.
עומד הייתי מוקסם מהמראות המרהיבים, ובחלומותיי ראיתי את עצמי משחק בגני העיר , שוחה באגמי המים הצלולים , ומבלה עד אור הבוקר.
>>> *** <<<
הנה אני עלם בן שמונה עשרה שנה , עובד בשדות החיטה של כפרי , גופי התפתח הפכתי לעלם חסון , בלוריתי השחורה התעופפה עם כל תנועת רוח ועיני הכחולות הזכירו את צבעי האגמים של העיר האסורה. עם הזמן הבנתי שכל פרי עבודת אבי ותושבי הכפר מעוברים לעיר האסורה לצרכים של תושביה , לנו נשאר רק מעשר קטן שבקושי מספק את צרכי הכפר. יתר על כן אנו נדרשים יותר ויותר לעבוד קשה , על מנת לספק את צרכיהן ההולכים וגדלים של תושבי העיר.
אנשים סיפרו שבעיר מתקיימות מסיבות אל תוך הלילה שבהם מוגשים מיני בשרים שונים , המוגשים על מצעי ירקות ורקיקים מסוגים רבים , שולחנות הפאר מכוסים במיני מאפה וסלטים של ירקות ופירות בצבעים שונים ובצורות שונות , לידם מרקחות של מיני מתיקה ועוגות כיד המלך. יין נשפך מתוך קערות גדולות בהם נערות מעורטלות רוחצות את גופן תוך כדי לגימת פרי השיכר על ידי האורחים השתויים . נערות מחוללות בעירום מול אורחי החגיגה ונקטפות כפרחי השדה אל תוך חגיגת עילוסים של גופות המשתרגות זו בזו. זרם של גניחות וקולות הנאה משתלבים עם מעגלי המנגינות הסוערות המלוות את חגיגות דיוניסוס אל האהבה.
עובד אני בשדה , השמש קופחת , חצי העליון של גופי חשוף , עורי השזוף בוהק בזיעה הזורמת ומרטיבה את מכנסי ומחלחלת אל עבר רגלי השזופות , חולם אני על השתכשכות באגם העיר , ומרגיש אני שבגופי עוברת ערגה לדבר מה לא ברור השוטף את כל גופי ועובר אל חלצי כאש כואב ובלתי מוסבר.
>>> *** <<<
פעם בחודש נבחרים ארבעה גברים לצורך העברת מצרכים לעיר האסורה , גברים אילו מכסים את עיניהם בברדסים שחורים על מנת שלא יראו מראות האסורים של העיר , הם מובילים את שיירת העגלות אל מחסני העיר .
הפעם אני נבחרתי , התרגשותי גדולה , אומנם לא אוכל לראות מאומה , אבל אכנס לעיר , אולי אוכל לחוש משהו מעוצמתה. כול אותו לילה לא ישנתי , התגלגלתי במיטתי כולי מזיע וחושב על הרגע בו אצעד ברחובות העיר.
הבוקר הגיע, השמש עמדה במזרח , שער העיר נפתח בדמיוני ראיתי את פרפרי העיר המרחפים בין הפרחים הצבעוניים , ציפורי זהב וצבע ארגמן עפות מעץ לעץ ומשמיעות מנגינות בוקר. בנות העיר העירומות טובלות גופן במי האגמים , ומשתעשעות במשחקי אהבה והיתולים שונים.
צועד אני בדרכי העיר שומע את המנגינות . לפתע מרגיש אני בקרן אור מחלחלת דרך הברדס והנה מתגלה לי עולם בגודל של מטבע. איש לא מרגיש ועולם הפלא נפרס בפני . ממשיך אני ללכת ומתגלה לעיני דמות כאילו עלתה מתוך חלום , נערה עירומה , עורה צח וזך , קימוריה מעגלי אש לנפשי , עמקי אהבתה עולם תשוקתי, שדיה המוצקים זקורים כפרי הבוסר בעצי מטעי הכפר , לפתע רואה אני את פניה , שיערה שחור תלתלי פחם , עיניה ירוקות כאבני הברקן , שפתיה כותרת פרח האהבה וצחוקה נשמע כמנגינת הערגה געגועים. פנים יצוקות על מטבע אור חיי, פנים הופיעו ונעלמו ללא שוב.
>>> *** <<<
לא ישן ולא אוכל כבר ימים ארוכים , מראה פניה תמונה צרובה על לוח ליבי , הימים חולפים , כאבי הולך וגדל צריבת אש בנפשי.
עובד אני בשדה , רואה מכל פרי את פניה, גופי תוסס כמשקה נתזים הרוצה להתפרץ ואין לאן.
שמועה הגיעה אלי , על מספר תושבי הכפר שחדרו לעיר בהיחבא והצליחו לחזור הביתה ונותרו בחיים , ורעיון החל להתגבש במוחי.
>>> *** <<<
עומדת לוסנדה נסיכת העיר בין פרחי היער , עירומה משתקף באגם המים הכחולים , תמונת אש להבה עולה מתוך המים הצלולים מלווה בנתזי אור עטיפת הילת אישה , עיניה ברק נעורים , עליצות שחוק משובת חוה , פס דקיק נימת עצב קלילה מעיבה על פניה , ענן בלתי נראה מרחף מעל.
מתבוננת בשיירה העוברת רואה את דמותו החסונה , שריריו המשתרגים שיזפונו הכהה ותנועות גופו העוברים מול עיניה. על ראשו ברדס שחור , לרגע מופיע ברק עין שחורה ונעלמת , אור יקרות העובר כזיק ופוגע בנפשה , משהו פגע בה בטנה מתהפכת , ליבה פועם בחוזקה משהו שואב ועוטף , קורה ללא הסבר ומושך אל הבלתי ידוע.
>>> *** <<<
מזה מספר ימים בחשכת בלילה התגנבתי אל פאתי העיר וחפרתי תעלה אל תוך האדמה , כף עפר אחת אחרי השנייה בדומיה אין סופית גרגר לגרגר גוש לגוש , גופי כואב שרירי צעקו לעזרה זה היום הארבעים שאני חופר. גופי התכסה שכבת אבק כחיה המנסה לברוח מסוגרה. לפי החשבון שלי בעוד ארבעה ימים אוכל לפתוח פתח ולהיות אי שם בעיר האסורה , יודע אני שמצפן ליבי יביא אותי למקום הנכון , לאותה אחת הילתה ונפשה יושבים עמוק בליבי. מדמיין אני את הרגע בו נשב על הסוס הדוהר ונברח אל מעבר להרים , מעבר לשמש האדומה השוקעת אל ארץ רחוקה שם נממש אהבתנו.
עוד יום עבר וביום השלישי נפער פתח ואור כוכב נצנץ הגעתי , ידעתי , מחר זה היום המיועד.
>>> *** <<<
יושבת היא עם חברותיה , צוחקות ומשוחחות . מלהגות הן על בחורי העיר על כיבושיהן מהלילות האחרונים , יושבת היא מנותקת מה מאחרות , היא לא שם, דמותו ממשיכה לפעום בליבה , אליה נשמתה עורגת , גופה משדר מסרים קטנים של ערגת אישה , בירכיה עוברים זיקים קטנים של תשוקה , תשוקתה אליו. מרחפת אל עולם אחר אי שם במרחקים על חופי ימים מטילים יד ביד , הגלים מכים בחוף והשמש שוקעת . מתבוננת היא בעיניו צוללת אל שחור אפלתו , שפתיו מגששות אחרי שפתיה למפגש אש לוהט , גופה מתמכר לליטופיו , להבת תשוקה אדירה מציתה את שניהם הנשזרים לגוף אחד , בלתי נפרד.
לפתע נמוג החלום והיא על שפת האגם בעיר מולדתה , מקשיבה לסיפורי חברותיה על המסיבה של אתמול.
>>> *** <<<
ראשו מציץ מהחור שנפער , כולו לבוש שחורים להעלם בחשכת הלילה , צועד הוא כחתול שקט אל תוך החשכה , אור בודד על קצה הגבעה, מגדלור לנפשו יודע כי היא שם. לפתע מלכודת ברזל לופתת את רגלו שיני המתכת ננעצים ותופסים חשך עולמו.
>>> *** <<<
קהל המונים בכיכר , כולם מגיעים לראות את טקס ההוצאה להורג , לא כל יום חג בעיר. מזרקות יין מספקות שיכר לתושבים , הנערות העירומות מחוללות ריקודי אהבה ועילוסים , מנגינת התזמורת הולכת וגברת ומכניסה את כלל העם לאקסטאזה של אורגיית חושים ואובדן שליטה. היין נשפך כמים , תאוות זלילת הבשרים והפירות מגיעה לשיא , אנשים בחלקי עירום שונים מתהוללים עד אובדן חושים ימי רומא העליזים.
עגלת הכלובים מגיעה למרכז העיר , שאגות ההמונים לדם הולכות ורמות, הדלת נפתחת ואני צועד לכוון עמוד התליה , נפשי כבר השלימה עם הידיעה שאני הולך למות , ורק דבר אחד עומד לנגד עיני , דמות פניה וגופה ויודע אני שאנו נפגש.
התזמורת מפסיקה לנגן , התליין בברדס השחור מניח את הלולאה על צווארי , שאגות ההמון הולכות וגוברות , עוד שנייה עוברת , הדלת מתחת רגלי נפחת , הלולאה מתהדקת ונופל אני אל תוך החשכה.
>>> *** <<<
פוקח אני את עיני מתבונן כה וכה, "האם בעולם הבא אני" . מולי זוג עיניים , ירוקות , " סוף סוף התעוררת " היא אומרת , "חשבתי שכבר לא תתעורר לעולם" ואז היא מספרת לי על היום בו חתכה את חבל התליה בחשכת הלילה לפני יום ההוצאה להורג.
מעלה אני אותה על סוסי ודוהרים שנינו אל ארץ רחוקה , רחוק רחוק מהעיר האסורה .
