נפש יתרה//// (בפ"י)

חזון דמעתי

ניתק מעינייך

מרטיב מילותיי

שכתבתי לך .

מהתל בי חרוזי

לגמלך מאילמותך

ושלך הוא .

גם ההרים הגבוהים

מדממים שיריי

וכבר עייפתי לשאת

ישימון על כתפיי.

פנייך נחבאים

בחגווי סלעים

באפילת שירי

מביטים

ומה אני?

אוויל מחריש לחכמה

מנאץ מוסר

ללחשי דעת ובינה

על כתפיי עול תוכחתי 

ונעכרים כוחותיי

על מה?

חומותייך איוולת

די לי במדבר הנפש

בין דדייך אפול

לשמוע פעמי לבך

מחזרים אחריי

את צלעי ומצודתי

עטפיני בזרועות בינתך

אצבעותייך מנגנות

על קלידי פניי

וכאבי מסתתר בחיכך

הסי לשונך והשקיפי

מתי ארווה

נעכרות הרוח