במרחבי הזמן

בס"ד

במרחבי הזמן

 הייתי מהלך בשבילי הגן והרוח נשאה אותי במרחבי הזמן. הלבנה מרחפת בחלל בשמלה לבנה עם הינומה לראשה, יושבת על הענן והוא נושא אותה אל הגן.
הלבנה ירדה והייתה מהלכת בין שבילי הפרחים. עצי הדקלים הרכינו ראש וקדו קידה לכבודה ומאחור יונים לבנות משמשות לה כשושבינות.
הרוח אחזה בידי, נשאה אותי אל על אל מרחבי הזמן לקדמו של עולם שם אפל וערפל ומתוך עב וענן פורצת החמה בעוצמה רבה והיא לבושה בגלימה שחורה וחרב חדה בידה והיא עלתה למרכבת  האלים אשר רתומה לסוסי אש אימתניים ופרצה בדהרה.

שהגיעה לשערי הגן ירדה החמה  והלכה בשביל ומצדדיו עמדו עצי ארזים זקופים כחיילים ומסביב אבוקות של אש בוערות. בקצה השביל ישבה הלבנה על כורסא לבנה והחמה אליה נגשה נתנה טבעת בידה ואת פניה כיסתה בהינומה. העננים פרסו יריעות של טליתות לבנות ומלאך מאחורי פרגוד קרא לעברם. הנני משביע את השמים ואת הארץ שאתם תשמרו אמונים אחד לשני לעולמים. הם השיבו: "אנו נשבעים שנשמש את היקום בלילות ובימים".
גלי הים מחאו כפיים וההרים רקדו וכוכבי הלכת חייכו ורסיסי יהלומים עליהם פיזרו.
הלבנה והחמה עלו למרכבת האלים ושבו לשחקים.

כל הזכויות שמורות ליהודה רפאל!