בית עולם

שיר קשה וכואב כתוב מדהים נורית

מי יתן שיזכרו אותך כנורית צהובה המאירה בצבענ כל חלקת דשא ואחו

דורי יקרה,

אין לך מושג כמה טובות לי מילותיך.

הכינוי שנתת לי - נורית צהובה, כל כך מחמם את לבי.

לחשוב שמעולם לא היה לי כינוי של חיבה.

מחבקת אותך

נורית צהובה.

רבקה יקרה מאד

תודה שאת רואה.

רק כשהפלתי חומות

גיליתי עד כמה מלא יאוש ובדידות היה השביל,

אני יודעת שזה אקורד קשה.

את יודעת שהמוות צועד לא לקראתי

אלא אוהב להלך לצדי כבן לוויה,

קצת סרקסטי כי הוא משאיר אותי

תמיד בשביל לבד,

שביל באמצע שביל בצד.

את אומרת לי שאת איתי

ופתאום זה קל יותר

תודה

נורית שלך

יקירתי,

זכית ועוד איך זכית.

מעטים האנשים שאני יכולה לדבר איתם כמו שאני איתך, אפשר לספור אותם על יד אחת ועוד תשאר לי אצבע להצביע.

השעות, גם בלי שמש ירושלמית, היו נפלאות - תודה.

שולחת חיבוק

נורית

טלטלת אותי .

תודה אסנת,

אני יודעת שמתי לא יבוא

ועדיין אני מפנה את הראש לאחור.

תודה יקרה שלי,

גם אני מגתגעגעת, אני מקווה שממש בקרוב אחיקם יגמור עם הבית ואני אהייה פנויה יותר. גם אמא שלי מתרגלת לעובדת ואני לא צריכה כבר להיות בהיכון כל הזמן.

אוהבת אותך.

תודה אחי היקר על מילים תומכות

על הבנתך ועל תמיכתך

תודה על קריאתך המעמיקה בשירי.

תודה גד יקר שלי, אולי סמאו עיני ולא ראיתי צמיחתם.

כעת כשאמרת לי אביט שנית ואראה אותה.