החללים שבין השורות

את צודקת אילנה, החללים הם שיוצרים את הטקסט, בלעדיהם הוא לא היה קיים. גם אם לא שומרים על המבנה הקבוע של הבית, עדיין החללים חשובים.

יפה הדימוי שהבאת על צדו האפל של הירח - אהבתי את זה.

שבוע טוב.

אנו חיים בעולם שבו יש הרבה סודות ורזים שאיננו מבינים או יודעים עדיין ולצערנו רק הפן החומרי נבדק ולא הרוחני כך שיש הרבה שאלות כמו שאלה של ילד לאביו שאימו נפטרה אבא איפה אמא עכשיו והאב עונה אני לא יודע.

באזכרה של אבי שהייתי ישבתי עם אחיותי בבית הכנסת שמעוטר בכל מיני תרומות והיתה שם גם תרומה של אמי ואמרתי להן רק שנמות נדע באמת מה קורה ואילו אחותי ענתה חייבים שתהייה אמונה אמרתי לה נכון כי זה נותן כח אך עדיין אין לנו מושג מה באמת קורה.

הרווחים בין השורות הם ההרהורים של הכותב שלא מעיז לכתוב אותן

דורי יקירתי,

תודה על השיתוף במחשבותיך ובריק שאת נתת בדברים

הישיבה בבית הכנסת מול החלל הריק שפעם אביך מלא אותו

אני חושבת שהשקט שבין המחשבות הוא הלבן שבין השורות.

המוות הוא אמיתי והוא לא אמיתי - הוא שום דבר. אז אולי באמת רק כשנמות נדע. אפיקורס אמר, כל עוד אנחנו כאן המוות איננו וכשיגיע המוות - לא נהיה כאן עוד.

ואני חושבת כמוך יקירה, הרווחים הם אותם הרהורים שהכותב לא מעיז לכתוב אותן.

שבוע טוב לך דורי.

גדי ידידי

יפה מלאת את המקום בין השורות

הוספת רגשות וסיפור

הפכת את החללים לאמיתיים

ומלאת את הריק

תודה על השיר היפה.

כל כך נכון יקרה,

החללים האלה, הרווחים הלבנים הם כל כך משמעותיים.

שם נמצאות המחשבות, שם נמצא השקט.

תודה נאור ידידי,

אכן באותם חללים נמצאת רוחו של הכותב. שם נמצאות המחשבות.

הלבן שבין השורות השחורות זה גם השקט שבין המחשבות.

נאור יקר, קראתי את שירך,

"שם עוד מונחות אותיות הקודש כלואות בדומייתן..."

זה כל כך נכון וזו הדומיה שעוטפת את המילים

והוספת וכתבת, "שורות על גבי שורות נאספות..."

ואם לא יהיו הרווחים בין השורות לא נראה אותן ולא נוכל להערימן זו על גבי זו.

תודה נאור, וסליחה שמיהרתי לענות קודם בטרם קראתי את שירך.

זה בדיוק כך חנה,  החללים הם המחשבות והן נשמתו של הטקסט. אין אחד יכול להתקיים ללא השני.

תודה אייל.

את צודקת בהחלט צביה יקרה,

אפשר להגיד על החללים הלבנים שהם השתיקות שבין המחשבות.

אוהבת את דבריו של אבא שלך, ופתגם סיני אומר שמלה שנאמרה אלף סוסים לא ישיגוה. ואומרים שהסינים אף פעם לא טועים...

זהו משקלה של השתיקה שבין המילים. לקרוא את החללים הלבנים זה להקשיב לשתיקות שבין המחשבות.

לראות את הדברים בראייה חדשה.

הרעיון של שום דבר אינו אמיתי הוא דחיקת כל היש

וזהו ניהיליזם. שזה בעצם דחיקת האמונה, האמיתי הוא שום דבר.

לגבי מוצאו של רוזן, במקור שלי כנראה נפלא טעות

אבל זה לא גורע מהרעיון ומהמחשבתו הנעות בראש

שהן אמיתיות.

תודה יקירתי שהצטרפת לדיון

אני יודעת שאת עסוקה בדברים אחרים

שכעת הם החשובים ביותר

בהצלחה בהמשך

ומסרי ד"ש לרקפת

מחבקת אותך

נורית

בין השורות

אותי קורעות

הדמעות...

חללים

מתפללים

קברים טריים

סיפורי חיים

את יקרה לקחת את המילים למקום של אבנים וכאב,

בין השורות יש שתיקות ותפילות וריקנות

והשתיקות האלו זועקות

השתיקות האלו הן נשמות הן המילים שבין המילים.

מי אני שאתחרה בניתוח הממצא שנתת כאן יקירתי. בדיוק רב אמרת את הדברים.

לקרוא את החללים הלבנים זה להקשיב לשתיקות שבין המחשבות. לראות את הדברים בראייה חדשה.

זה להפוך את החללים ללרוונטיים.

זהו "האני" האמיתי, המחשבות שנעות בראש הן האמיתיות. והשקט שבין המחשבות זה הלבן שבין השורות.

להקשיב לשקט הזה שאינו נשמע זה להקשיב לטבע.

ואם אגע בראשא של הציטוט, זהו הניהיליזם, דחיקת כל היש או שתיקת האמונה - שום דבר אינו אמיתי.  זה מזכיר לי את ציוריו של אשר, שעולים או יורדים במדרגות, זה תלוי בנקודה שממנה מתחיל הצופה במבטו.

וואו אורי, כמה יפה כתבת והזכרת את אותן "קול דממה דקה",

השקט שבין המחשבות שזה הלבן שבין השורות אין הוא נשמע ולהקשיב לשקט הזה זה לקרוא את הלבן

זוהי הדממה הדקה.

תודה אורי על הדברים היפים גם על הציטוט שקבלת והפנמת אותו, כמו שהעדת על עצמך שאתה איש של שתיקות.

תודה אבי על הצטרפותך לדיון, לדעתי הכוונה היא להקשיב לשתיקות שבין המחשבות , זה דחיקת כל היש. להקשיב לשקט זה לקורוא את הלבן שבין השורות.

זו ראיה חדשה של הדברים.

 הייתי מקבל את הדברים שאת מכוונת אליהם אלמלא המשפט של סטנלי שאומר בפירוש אין הבדל בין שורות טקסט כתוב לבין חלל השורות שביניהם. הם לא הדבר האמתי לשיטתו. הדבר האמתי הנו דום דבר, כך שלא נותר לנו אלא לשאול למה התכוון הפילוסוף באומרו: דום דבר. דום דבר להבנתי זה השקט המוחלט וכמה שזה נשמע מקברי, אזי במוות נמצא הדום המוחלט והוא למעשה הדבר האמתי ואליו כנראה הוא כיוון

תודה ליאון שהצטרפת לדיון, תמיד אני נהנית לקרוא את דבריך.

לגבי הדבר האמיתי והאמיתי שהוא שום דבר, זהו בעצם הניהיליזם  שדוחק את כל היש, שזוהי דחיקת האמונה.

ה"אני" המחשבות הנעות בראש אמתיות הן. השקט שבין המחשבות זה הלבן שבין השורת. זו השתיקה שבין המחשבות, זה בעצם להפוך את החללים בטקסט לרלוונטים.

הלבן שבין השורות קיים אבל לא נשמע - להקשיב לו זה לקרוא את הלבן.

שבת שלום לאון ידידי.

תודה לידור על שיר תגובה

על ראיית החללים שבין השורות

שלפעמים הן עיקר

כי אלו הן השתיקות שבין המילים

והחמשבות שבין השורות.