חמות / אילנה בר-שלום, לפינת התפוח - יום טוב צבי

חמה וחמה.

לחמה יש שני מובנים,
את זה כולם יודעים:
החמה שמאירה ביום,
החמה שבמשפחה - אסון.
 
זו שבשמיים טובה ורחוקה,
השנייה רעה, אבל קרובה,
לו אפשר ביניהן להחליף מקומות
הייתי רואה חמתי תמיד מרחוק.
 
לו ראיתם את זו החמה
האימא של אשתי, יפיפייה,
אבל לו שמעתם אותה מדברת
סליחה, לא מדברת - רק צועקת.
 
למה היא בחיינו מתערבת
ולאשתי מה לעשות אומרת,
כאילו אין לי מילה לומר
מה שעל אשתי לעשות מחר.
 
"למה אתה לא הולך לישון? 
תוריד הנעלים כשאתה בסלון,  
למה עוד לא החלפת את המכונית
ולמה מסתכל בטלוויזיה בכזו תוכנית?"
 
רק כאשר בערב החמה יורדת
והירח עולה במקומה לתפארת,
נרגעת וסוף-סוף נוסעת לבֵיתה
אבל לא לפני שתתן עוד הוראה.
 
אוי, ירח היקר לי מכל,
למה קראו לך בשם כה זול
הרי אין כל דמיון בינה ובינך
חמתי לא יודעת אפילו לחייך.
 
נקרא לך רק שמש ולה חמה,
בשבילנו זו תהיה חצי נחמה
ואם תסכימי לזו ההצעה,
זו בשבילנו נחמה שלמה.