את, אני והעתיד- כמו שיר מפעם

לשוני כה רפה

ואת כל כך יפה,

חופנת את נפשי בכפפה,

אני מבקש תשובה,

את מערפלת הבטחה

ומתנהלת בעצלתיים,

אין לך קביעה חדה

שתכה במצלתיים.

את יפה

ולשוני רפה

אצלי מזמן אזל

מלאי המילים בשפה.  

אני שוקע, כפות,

באבדן של עשתונות,

אז, אנא, תני לי איתות,

כדי למנוע אסונות.

הקיץ מתקרב והשרב,

אז בואי נפליג לנו יחדיו

לימים רחוקים, אולי כבר מחר

נדרים למדבר , יהיה נהדר,

אפשר ששם תתני לי תשובה

אולי אז אשמע, הלוואי,

האם יש בלבך אהבה?

ואולי בכלל הכל לא כדאי?

את כל כך יפה

ולשוני כה רפה,

אני לא מוצא כיוון,

אנא, סמני לי סימון,

הסירי מגופי את הרעד,

בואי נשקול נדרים, זה חשוב,

בואי נעשה את הצעד...

כי זמננו קצוב.