אין זה שיר ובכל זאת - לפינת התפוח של אלי משעלי

דבריך גלי יקרה שלי כל כך מתחברים לשיר שכתבתי

התחושה שהחריגות "מדבקת"

לו הייתי בסדנה שלך יקירתי, הייתי כותבת לך על אשה צעירה בעלת פיגור שאני פוגשת בגינה, והיא מספרת לי על אמא שלה ועל חברים. ותמיד משתפת אותי בחוויות קטנות של החיים המוגבלים שלה. ואני מקשיבה ועונה , ופעם היא אמרה לי: את יודעת את כל כמו אחרים, את מדברת אלי יפה ומספרת לי דברים. נצבט לי הלב.

ופעם ילדה עם תסמונת דאון נתנה לי יד בגינה הציבורית ואמרה שהיא תהיה חברה שלי, כי היא חושבת שאני לבד.

ופעם אפילו חשבתי שאולי אני היא החריג, שמקבלת כל אדם באשר הוא אדם ולא רואה את החריגות שלו אם ישנה, אז מה אם הוא חרש אילם או צולע...

חבל שאני לא בסדנה שלך...

הדברים שנאמרו על ידי תלמידיך מעניקים זווית ראיה שלא חשבתי עליה. וכנראה שיש בזה מן האמת. כל הכבוד להם שהיו כנים כל כך. מעניין איזה סיפורים יכתבו בעקבות זאת

קשה לנו לקבל את החריג אך  אם נילמד לקבלו אולי יהיה

לנו קל יותר-תלוי גם מי החריג אם הוא בן משפחה אזי

נקבל אותו כמות שהוא ובאהבה אך לחריג זר זה יצור אצלנו בהתחלה

אנטי  או אפילו דחיה אך אם נילמד  להתמודד לאט לאט עם חריגותו נלמד גם איך

להתיחס אליו ואז ההתנהגות שלנו כלפיו תהיה יותר טבעית

בכל מקרה חייבים לתת להם את הכבוד הראוי כמו לכל אדם

אוהבת אותך

מרים

שתי הדוגמאות שהבאת כאן בהחלט כואבות ולצערי שגרתיות במציאות היומיומית.

אני לא יודע אם במדינות אחרות יש את אותה מפלצתיות לגבי ה"אחר" כמו שהיא קיימת אצלנו במדינה ויותר מכך ביהדות לצערי. ולמה אני משייך את היהדות בנושא זה? כי לדעתי יש מן הרמת אף ביהדות כלפי הדתות האחרות ובכלל זה עמים אחרים.

אנחנו נחשבים "לעם הנבחר", זה בסדר ויפה, אך במה הנוצרים או המוסלמים נופלים מאיתנו. האם רק יהודים ילדי האלוהים ויגיעו לגן עדן? זה מצחיק מה אין נוצרים טובים אין ערבים שעושים מצוות. לדעתי כאן שורש הבעייה, התפיסה החולנית הזאת ממש כמו שטיפת מוח וגורמת לשנאה וקנאה.

ועוד יותר היה ברור ומובן אם היהודים=ישראלים היו פחות גזעניים מן העובדה שלנו אין זכות להיות גזענים אחרי מה שעברנו בשואה.

גזענות, שנאה, טינה וקנאה ומעל לכל הגאווה לדעתי הן הסיבות העקריות להדחקת האחר, לסלידה ממנו ולהוקעתו.

תודה ענקית גלי היקרה שכתבת לפינה

דווקא היהדות מטיפה לסובלנות כלפי הזולת, אלה האנשים שלא מיישמים את הדברים נכונה. לצערנו זה כך במקרים רבים.

בדיוק לארונה חשבתי איך אני מתקשה לקבל את האחר כשונה

רוצה שידמה לי בתכונותיו והרי אין כדבר הזה

אז אני דוחה את זה האדם שלא עושה או דומה לי

ואז רצתי לצד הרוחני שבי והרי אני חומלת אנשים אפילו הגנבים או הרוצחים מבינה אני לליבם למצוקתם חושבת שיש בנו שניות

יש ואנחנו מקבלים תומכים בשונים ויש

שאנחנו דוחים

אנשים מרגיזים טיפשים מלוכלכים דוחים חולים ואיך נדע ומי אנחנו בכלל שנשפוט והדרך של כל אחד היא כה אישית ואף אחד לא דומה לאף אחד