משבר אמון
בדרך לביתי קיבלתי טלפון , חבר ותיק סיפר לי שיש שמועות שהנהלה החליטה על קיצוצים וחלק מהמנהלים הבכירים הולכים הביתה. "עוד סיפור חשבתי , זה לא נוגע לי " הרי הבוקר המנכ"לית סיפרה לי בהתלהבות שהציגה את הפרויקט שלי מול ההנהלה וקיבלה אישור להתקדם וכן הציגה שאני הוא זה שהולך לנהל את הפרויקט וקיבלה את ברכתה החמה של ההנהלה.
בימים הבאים שקדתי על בניית צוות הפרויקט , מיניתי מנהל פעילות , הכנתי את תוכניות העבודה והחלנו להריץ את הפעילויות. משום מה הייתה לי איזו תחושה שמשהו לא בסדר . בישיבות המשותפות היא לא הסתכלה לי ישר בעיניים כהרגלה , והשאלות שלה היו ענייניות ואף לפעמים מחטטות , אך ככה היא הייתה תמיד אוהבת לרדת לפרטים .
באחד הימים היא קראה לי לחדרה ובישרה לי שיש החלטה של ההנהלה להביא מנהל חדש שיחליף אותה בעתיד , ההנהלה החליטה לא לקדם מישהו מתוך העובדים הקיימים אלא להביא רכש חיצוני , כמובן היו לה מספר סיבות שעל הסף נראות הגיוניות והיא הסבירה קצרות כהרגלה אבל הנסתר היה רב מהגלוי . חשבתי בליבי "מה אני צריך את הכאב ראש הזה" וחזרתי לעיסוקי ביתר מרץ.
באותם ימים הייתי עסוק מאוד ניהלתי במקביל קבוצות פיתוח , פרויקטים גדולים ומורכבים ולא עסקתי ברכילות הסובבת .
במשך אותו זמן היו לנו מספר דיונים הקשורים למיצוב החברה שלנו כחלק מקבוצת האם , אני הרגשתי שאנו לא ממוצבים נכון וחלק מהבעיה זה הייצוג שלנו בהנהלה , אומנם לא אמרתי זאת ישירות על מנת לא להיכנס לאימות ישיר , אך ניתן להבין זאת מועמדותי בדיונים.
זוכר אני את הטיסה המשותפת שלנו לצרפת , אז הייתי היועץ שלה והיא בדרכה החלקלקה הציעה לי להצטרף לחברה כסגנה , " בו קודם ואחרי זה נראה מה נעשה" ואני מוקסם ממילותיה הסכמתי ואף ויתרתי על תפקיד בכיר בחברת הייעוץ בה עבדתי.
"אנחנו ביחד נוביל את החברה קדימה, אתה תהיה איש אמוני" כך אמרה ולא יספה.
בימים הראשונים אומנם נראה שהחתונה הצליחה , אך כבר מהימים הראשונים התגלו סדקים וחיכוכים , הראש שלנו לא פעל באותה צורה , אבל בחרתי להתעלם ולהמשיך קדימה.
אני כבר מספר שנים בחברה סימני המשבר הופיעו מספר פעמים , ואף מספר פעמים שמעתי את המשפט " אם לא מתאים לך, לך הביתה" אבל היא אומרת זאת לכולם ואף פעם היא לא מרוצה.
זה היה ביום בהיר כאשר אחד מחברי הרים לי טלפון , הוא שמע ממנהל שלו אולי רכילות אולי לא: שאני לא מתפקד כפי שהייתה רוצה , והשמועות מתחילות להתגלגל . רוח קרה עברה בבטני , האם אחד בפה אחד בלב ? האם היא מושכת זמן ?
למחרת היום התנהלו הישיבות כרגיל , אבל תהום בלתי נראת נפערה , בכל מילה חיפשתי את הכוונה האמיתית , מה נאמר ומה מסתתר מאחור באפלה.
שהסתכלתי אחורה לעבר התחלתי למצוא יותר ויותר מקרים בהם מצאתי את עצמי לבדי ללא גיבוי , כמובן מול ההנהלה היא הייתה בסדר כטלית צחה , אבל מה היא אשמה שיש לה עובדים כאלה.
מחשבותיי נישאו לעברי ומצאתי בו רצף של מנהלים שונים , אבל מה שאפיין אותם זה בעיקר נאמנות לעצמם.
"האם אני לא בסדר, שאני חושב גם על העובדים , הרי הם המשאב שלנו וצריכים לשמור עליו" , " אולי אני באמת לא מספיק טוב" תמיד בחנתי את עצמי בהשוואה למנהלים אחרים והתוצאות שלי לא רעות בהשוואה לאחרים , אבל יש הבדל קטן העובדים אוהבים אותי.
הרהורים שונים מטרידים אותי ולא עוזבים , כנראה שאין יותר מושג הנקרא "נאמנות להבטחות , או לאנשים סביבך , חשוב רק איך אתה נראה כלפי חוץ , גם על חשבון האחרים".
נזכרתי באותו יום שקראה לי , זה היה בתקופה "שהייתי מתאים לה" וביקשה ממני בסודי סודיות לחפש מחליף לאחד מהמנהלים הבכירים "אנחנו כנראה נפרד ממנו" כך אמרה והסתכלה בי בעיניה האטומות.
