חג המופלטות.

  חג המופלטה. מאת זיגי בר-אור

שאלתי את אישתי

אם בא לה ללכת למימונה

והיא ענתה שמתלבטת

כי אמש לא הלכה למספרה

לא עשתה גבות,פילינג ופן

וגם לא גילחה את הרגליים

ולא נעים לה ככה להיראות

בשעה שיהיו שם כולם,

כולל הדודה מזל המברברת.

הסברתי לה שזה לא באולם

אלא בחוץ בפרק העירוני

ויש היום רוח מאד חזקה

כך שהשערות של כל הנשים

יהיו כמו שלה ולא ירגישו

ואם תלבש שמלה הארוכה

גם לא יראו את הרגליים,

אבל אמרה שדווקא רוצה

שיראו שיש לה רגליים יפות

שיקנאו הפולניות שבאות לשם,

כאילו זה חג שלהם,

הן באות במיני מיני מופגן

עם דבוקה ועושות רעש

שמקלקל את התיאבון.

רק היה לי תנאי אחד אליה,

שתתאפק ולא תאכל יותר

משלוש חצאי מופלטות,

הסכימה והלכנו.

רעש התזמורות מכל עבר

ומיד זיהינו את דודה מזל

לבושה בסמרטוטים צבעוניים

ובידה מגש עם מופלטות,

אכלתי אחת ויותר לעולם לא,

כל מיני נשים מרוקאיות

שכולן צבעו שערותיהן בבלונד

התנפלו עלינו עם דברי מתיקה

ומזל שלקחתי איתי בארנק

את תעודת הרופא בו  כתוב

שיש לי סכרת מתקדמת.

פולניה גזעית לבושה במיני

הגישה לנו איזה משקה צבעוני

והצהירה שגם הרבי לובביץ

שתה מזה כל בוקר כוס

ולכן חי בגיל מאד מתקדם,

לא טעמנו, החלטנו לא למות.

הראתי לאשתי שגם הפולניה

כלל לא גילחה את הרגליים.

דודה מזל אמרה שעייפה

וזו הייתה הזדמנות להעלם

עם תירוץ שכולם הבינו.

החלטנו שבשנה הבאה

נבוא למימונה יותר מאוחר

כמעט לפני שמתפזרים.