פרח קיר

כפרח קיר בצד
כך עמדה היא לבד,
דמעות עיניה צרבו
כשנזכרה איך הוריו לבקשותיה סרבו.

בטנה לא הסגירה הריונה
זו נשארה קטנה עד הלידה,
בנם, גיבור מלחמה
בנופלו נשכחה החברה.

בנה היפה את דמותו נושא
רוחו העליזה אל ליבה יוצא,
כפרח קיר מביטה בהתבגרותו
אך את אהבתה לא חילקה עם ליבו.

היא זוכרת וסולחת
ובעוברה ליד בית הוריו עוד טורחת
להביט אל המרפסת
שגדלה בה כנערתו הנאהבת.

אהבה חדשה לא היתה לה
ואימו לאחר מות אביו נקשרה בה,
את הנכד לעיתים קרובות ביקרה
ואל ליבה את פרח הקיר אימצה.