בנפחיה

אכן חרב פיפיות היא זו

הניתנת בידה של נמסיס בתו של זאוס

אלת כל הנקמות

והיא זוכרת...

והדמויים גלי יקרה שלי, את צודקת

אני במכחול דמיוני ציירתי את הציור ונתתי לו מילים

ואם תרצי אצייר לך ציור רנסנסי של הנפח המכה

ומתוך הגיצים העולים ממטיל הברזל

עולה נמסיס ובידה האחת השוט ובשניה החרב

ורגליה רומסות שיבולים קצורות

וגרעיניה הם זהב טהור...

ניסחפתי קצת, אבל את הרי מרשה

שבת שלום אהובה שלי.

כעת יש לי אתגר...

יכול היה להיות מופלא, אך בסופו של דבר הפך לרע מכל. שני צדדים למטבע, גם למטיל הברזל האדום

תודה יום טוב ידידי, זו היא התכונה הנוראה של חרב הפיפיות

או של להט החרב המתהפכת...

תודה יפה יקרה,

הדימויים שהוספת לשירי מדהימים

נופח נשמה או מפיל לפח..

המון תודה.

תודה אורנה יקרה, את צודקת אני ראיתי תמונה ונתתי לה מילים.

תודה גדי ידידי היקר.

יפה שוררת והיטבת לתאר תמונה נפלאה במילות השיר.

שבת שלום ומבורך.

תודה נטע יקרה, את צודקת בקשר לפיסול

אני אמנם מפסלת בחומר - אבל אני מכירה את העצמה שבחמרים אחרים.

תודה נטע יקרה, אכן ספר נפלא. שני כרכים בהוצאת עם עובד - קראתי והוא גם נמצא אצלי בספריה בבית. הוא מכסה את הקתופה האהובה עלי באומנות. למדתי סמסטר שלם באוניברסיטה על התקופה הנפלאה הזו. ואגב מיכלאנג'לו אמר על פסליו, שהוא בעצם לא מפסל. הפסל נמצא בתוך האבן הוא רק נותן לו לצאת.

תודה יום טוב ידידי, אסור להתקרב יותר מדי לאש

כי אז היא שורפת...

תודה ידידי היקר

תודה על מילים נפלאות של רחששש סוד

תודה ידידי היקר

תודה שהתחברת אל השיר

ואל בתו של זאוס וחרבה...

כיף לי שאני סוחפת אותך בכתיבתי

תודה לך עליזה אהובה

ואת כבר יודעת - אני נותנת דרור לדמיון

נותנת למילים לרחף ולפעמים הן גם מפתיעות אותי.

שבוע טוב יקירתי.