לָבָן

אתמול הבטתי בשמים והיה שרב והתכלת לא הייתה

וזה קצת מפחיד לראות שמיים ללא צבע הם היו שקופים

אבל אי אפשר היה לראות את אלהים...

וקראתי את הפואמה של פאול צלאן 'פוגת המות'

"חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך לילה

שותים צהרים המות אמן מגרמניה

שותים אותך ערב ובקר שותים ושותים

המות אומן מגרמניה עיניו תכלת..."

כעת אני יכולה לענות לך גלי יקירתי על השאלה, איך שיר נולד...

למול מחיקת שמיים

שם היו הרבה מתים

ואת כהרגלך כישרונית

נהניתי לקרוא את שירך הנהדר.יש בו הרבה דמיון שבוע טוב ומבורך

וחג שמח!

תודה אהובה יקרה,

שבוע טוב וחג שמח.

תודה יקרה שלי,

קשים הם השמים בשרב

והלבן הבוהק שלהם

הזכיר לי את היופי של החג

והשחור שחדר...

וכך שיר נולד.

שולחת לך חיבוק ענק לחג שמח.

תודה ידידי היקר,

אכן טרגיים היו חייו. ילדות בצל המלחמה ואחר כך אכזבה מהסוציאליזם.

בדידות ודיכאון הובילו אותו לסוף המר.

תודה דויד אחי,

שבוע טוב וחג שמח

מששה ידידי, חיבורים שונים ומשונים נעשים

כשהמחשבות נודדות והדמיון עובד שעות נוספות.

שבוע טוב וחג שמח.

את משלבת בשירך את יופיו של חג השבועות והאוירה החגיגת שלו

עם הטרגדיה של המשורר פאול צלאן

רקמת עצב ושמחה בשיר מיוחד

שבוע טוב וחג שמח

ממני מרים

תודה מרים יקרה,

שילובים נעשים בצורה משונה

חשבתי על החג ועל הלבן

ופתאום עלתה במחשבתי "פוגת המות" של צלאן

למה ואיך - לאלהים פתרונים.

שבוע טוב יקירה וחג שבועות שמח.