אז למה לכתוב מאמר על אבות ישורון? משורר כמעט אלמוני, המזוהה על ידי אלה שקצת שמעו עליו, עם גלותיות, ואפילו ארכאיות. אוניברסיטת תל אביב ייחדה קורס שלם על אבות, בשנה האקדמית הנוכחית. הזמר אילן וירצברג ("בציר טוב"), ביצע שיר שלו, באוסף שירי משוררים שהוציא, בשנת 2014.
פסח על כוכים: אחד מהשירים היותר ידועים של אבות, אם לא הידוע ביותר הוא, "פסח על כוכים". שיר די ארוך, שאצטט רק חלק ממנו. השיר נגיש במלואו בקלות דרך האינטרנט:
פסח על כוכים/ אבות ישורון 1952
יוֹם אֶחָד לָאֲדָמָה
לָעֲמֻקָּה מִן פָאלַאסְטִין,
מִן פַאלֶסְטִינָה הוֹךְ הוֹךְ,
מִן כְּנַעַן-פֶלְלָחִין.
…
שֶׁהִגִּיעָנוּ אֶל הַחוֹף בִּגְ'יַאנִיקוֹלוֹ
וֶהֱקִימָנוּ עַל הַסַּף סַפָּן עַרְבִי -
אֶזְרֹעוֹתָיו שְׁלֻחָנִיּוֹת וְקִנְצֵי קוֹל לוֹ,
וְהַיָּדַיִם - מִבֵּית אָבִי..
...
הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לְעַמְּךָ-מַלְאָכוֹ -
וְהוּא הָלַךְ פָאלַאסְטִין.
הוּא הָלַךְ פֹּה אֶל כּוּכוֹ,
אֶל הַפְּלֵתִי..
...
בַּעֲמָקַיִךְ, שׁוֹשַׁנַּת,
לו שׁוֹשַׁנָּה לְפֶלְלָחִים;
מִי שׁוֹשַׁנָּה - וְלוֹ עַל מִנַעַת
פֶּסַע אֶל כּוּכִים.
...
השיר, גם אם נקרא בחלקו, הוא דיי לא קריא, ולא ברור. בכל אופן ניתן לפענח לאחר מאמץ, שמדובר בעיקר, בחוויה של אבות, את יישוב הארץ על ידיי העם היהודי ( והנצחון במלחמת העצמאות), כמקבילה לגרוש התושבים הפלסטינים מישראל, במהלך המלחמה.
השיר זכה לביקורות רבות, לאורך השנים, חלקן חיוביות חלקן שליליות. השליליות ,תקפו את החוסר מובנות, השפה המוזרה, וגם את העמדה הקיצונית לזמנה, המבכה את גירושם של הפלסטינים. הביקורות החיוביות, התמקדו, לרוב בהיבט הפוליטי, הצדיקו אותו, ופירגנו לאבות, על ראשיוניותו בהבעת עמדה זו. עוד טענו שהסגנון מתאים לחוויה, ושמדובר בהליכה חדשנית מחוץ לזרם. כמובן, לעמדה של ישורון היה מספר לא מבוטל של ממשיכים, בעולם הפוליטי, לאורך השנים.
בחלוף השנים, לאחר שפגה ראשוניותה של העמדה הרגשית-פוליטית, השיר יכול להקלט אצל הקורא רק
כמלל מוסיקלי, כמעט חסר פשר. שיר משמים בעל לשון לא חדשנית, אלא ארכאית ומוזרה, ואפילו מתישה ומרגיזה.
אנמם מגיע פרגון לשיר ולישורון, על הראשוניות, בהצגת העמדה (למרות שאני לא שותף לדעתו בכלל).
אבל השיר צריך להילמד רק בהקשר פוליטי היסטורי, תוך כדי הבנה שהשיר איננו אטרקטיבי בכלל לקורא.
כדי להשתכנע, שהבעיה היא לא בעמדה הפוליטית הספציפית, נסתכל בקטעים משיר של המשורר הגולה הסורי הגאון הדגול, אדוניס.
The Funeral of New York
----------------------------------------------
…
New York is a woman
holding, according to history,
a rag called liberty with one hand
and strangling the earth with the other.
…
Shall I prophesy that heads, not eyes, are blind,
That tongues, not words, are sterile?
New York is Wall Street and streets
named after numbers.
Call it Medusa,
a market for slaves
where people grow as plants grow
in glass gardens
….
השיר הוא משנת 1971, ואין לו קשר לפיגוע במגדלי התאומים. אני לא שותף לדעה המובעת בשיר בכלל. אבל אין ספק שמדובר בשיר חתרני, המביע עמדה לא שגרתית, בצורה אטרקטיבית, מבריקה, חשובה, ומדהימה.
אדוניס (בעל הסגנון האלים) שונה מאוד בסגנונו מאבות, וגם בתכנים. בואו נסתכל על משורר שאבות יותר קרוב אליו בסגונונו, ובהומניות שלו, משורר שבודאי אבות הושפע ממנו, הלא הוא המשורר האמריקאי הגדול, בן המאה ה 19, וולט ויטמן. שוב אתן חלק קטן משיר ידוע ביותר של וויטמן
Song of myself
--------------------
I CELEBRATE myself, and sing myself,
And what I assume you shall assume,
For every atom belonging to me as good belongs to you
….
Stop this day and night with me and you shall possess the
origin of all poems,
You shall possess the good of the earth and sun, (there are
millions of suns left,)
…
השיר של וויטמן היא גם קשה להבנה, אבל בניגוד לשיר של אבות, הוא מהלך קסם אמיתי, על הקוראים, לאורך דורות.
משתי הדוגמאות, אנו למדים, שהבעיה של השיר של ישורון, היא לא בעמדה הרגשית-פוליטית, אלא בזה שהוא פשוט לא מספיק טוב.
אילן ורצברג מבצע שירים של ישורון. המוסיקאיאילן וירצברג, שאחראי לפרויקט המהולל (ובצדק), "בציר טוב", מבצע שיר של ישורון באלבום חדש, של שירי משוררים, משנת 2014:
אני עזבתי
----------------
אני עזבתי את ביתו
על דעת עצמי
כדי לבנות לו בית
על דעת עצמי
אך מתברר כי אבי
נשאר בודד ועזוב
שלא על דעת עצמו
אבי אתה בחלומי, ירח נרדם
תחת אבן ענן. אתה רואה
זה חוזר. על חייך אתה חוזר
החיים ועל האהבה ועל המוות ועלי
שיר לא טוב, לא הגיוני שכלית, ולא עובד רגשית. לא ברור מה זה מענין בעצם. שיר דהה. השיר זהה בסגנון כמעט לגמרי, לסגנון המאוד ספציפי של המשורר הקאנוני והמצוין, נתן זך.
כשצלצלת רעד קולך/ נתן זך
-------------------------
כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללך
ולא היה לי צורך לשמוע את דברך
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללי
ולא היה לך צורך לשמוע את קולי
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאת כבר אינך.
שיר כנה, מרגש, מענג, מקסים, וחדשני לזמנו. מה שלא עובד אצל אבות, עובד פה וחזק. שימו לב שקל להבין, למה נתן זך התכון, בשיר
המוסיקאי אילן וירצברג, ידוע, בזכות האלבום שלו, "בציר טוב", המוקדש למשוררת יונה וולך.
שיר קדםשנתי
-------------------
רומזים לנו שיש סקס אחר.
טוב שמישהו יודע על זה.
אם יש סקס אחר
הביאוהו לכאן
ונדעהו נדבר גלויות,
יש או אין.
שכבר אנחנו עייפים מאוד
מנשינו הבתולות
וכל הזמן מראים לנו בתמונות
יש משהו אחר
אנחנו מרגישים שזה לא סתם.
ואם יש סקס אחר
בעולם אחר
נשים חדשות ויודעות
למה לא יביאו כמה
ללמד את נשינו היגעות
שכבר אנחנו עייפים...
כמובן, אין שום דמיון לשיר של ישורון, אבל וואו, איזה שיר חכם, חשוב, נועז, צבעוני, עכשווי, וחדשני. כל הכבוד לוירצברג על "בציר טוב". וסימן שאלה גדול על בחירתו לבצע שירים של ישורון.
אז למה לכתוב מאמר על אבות ישורון? התשובה פשוטה, המאמר הוא לא על אבות ישורון
טעותה של האקדמיה: אבות ישורון, נבחר למאמר, רק כמקרה מבחן, לטעות מאוד גדולה של האוניברסטאות בפרט, והגורמים המובילים בעולם השירה בכלל. לטענת האקדמיה, אכן, זה נכון, שלציבור, אין שום ענין בשירה, ב 35 השנים האחרונות. אבל טענתם השגויה היא שאי אפשר להציל את המצב.
אוניברסיטת תל אביב הקצתה קורס שלם, מתוך מספר מצומצם, של קורסים בשירה, למשורר מאוד לא אטרקטיבי בעליל, כלאמר אבות ישורון. ההגיון ברור, מכיון שאין סיכוי להחזיר את הקוראים לשירה, הקריטריון של אטרקטיביות, מאבד במידה רבה מכוחו.
קודם כל לדעתי קיים סיכוי רב להחזיר את ציבור הקוראים לשירה. אם ייבחרו בקפידה השירים האטרקטיבים ביותר (וגם ראויים מבחינות אחרות). נעשות טעויות רבות, המרגיזות ומרתיעות את הקוראים. גם כשדנים לדוגמא במושג המטאפורה, אפשר לבחור דוגמאות אטרקטיביות בלבד, יש מספיק. לפני מספר שנים לאתר האינרטנט במה חדשה היו מאות אלפי קוראים ביום. האתר נהנה מפופולריות מדהימה. צעירים נשמו שירה. כלאמר יש סיכוי לשירה.
אבל גם אם נניח לרגע שהאקדמיה צודקים, ואין סיכוי לשירה, בעתיד הנראה לאופק. הרי מדובר לא במקרה של 0 או 1, נכון שהשירה כרגע קרובה ל 0. אבל אפשר להניע אותה לפחות קצת לכוון ה 1. למנוע גוויעה מוחלטת של התחום בישראל.
ללא קוראים, גם האקדמיה בשירה תחלש מאוד. לא יגיעו סטודנטים, ובטח לא סטודנטים מוכשרים.
כמובן הקורס על אבות, לא ישנה משמעותית. אבל הוא דוגמא לטעות. בקורסים השונים בשירה עברית, חלק גדול מהשירים, המלומדים, אולי מלמדים משהו חשוב, אבל כשלעצמם, לא אטרקטיבים. הדבר מבעס את הסטודנטים, שאמורים, מחר אולי ללמד אחרים, להיות עורכים, או אולי אפילו משוררים. עובדה, פחות סטודנטים נרשמים לקורסי שירה. שירים לא אטרקטיבים וכנראה "חשובים", מפורסמים בעיתונים, ואלי גם עדיין מלומדים בבתי הספר, וכו'.
טעותו של אילן וירצברג: המוסיקאי אילן וירצברג תרם תרומה חשובה לשירה העברית בכך שהקדיש אלבום שלם ומצליח מאוד מאוד, לשירים של יונה וולך. עם ההישג, באה גם ההשפעה, ואיתה האחריות. לא ניתן אלא להצטער שבחר בשיר של ישורון, אותו בודאי שמעו המאזינים, כשיר של משורר, פיהקו, אולי אפילו רטנו, ואז השירה התקרבה עוד קצת לכוון ה 0 .
