כל עוד אנחנו כאן המוות איננו וכשיגיע המוות לא נהיה כאן עוד

כמה נכון אמרת - מאי נפקא מינה, ולא אמרת מה עניין שמיטה אצל הר סיני.

כי מתוך העדר המוות אנחנו לומדים על החיים, ולא מציבים אותו עם החיים.

את התחברת למשפט שאמצתי עוד לפני שאמרתי לך אותו וזה מדהים, את יודעת בדיוק את הגישה הפילוסופית הזו שאימצתי וזה כדי לחיות את החיים במלואם. הרי אין לנו שליטה על המוות וגם האדם הגוסס, שיודע שהמוות כבר כאן עבורו - הוא עדיין מופתע תמיד כשהוא באמת מגיע.

אז למה לחכות לו ולחשוב עליו כשיש כל כך הרבה דברים אחרים לחשוב עליהם ולעשות אותם.

אביא עוד ציטוט שנוגע לנושא "אם המוות נושא אתו פתרון כל שהוא הוא בדרך כלל נוגע לנפטר."

ועל זה כתבה יונה וולך באחד משיריה

"על סף המוות

מצאתי את החיים

תודה יקרה שכיוונת לדעתי.

מאחר ומאז שעמדתי על דעתי חייתי בצל אנשים שדברו על המוות, ולא הפסיקו להזכיר אותו - אימצתי לי את דבריו אלו של אפיקורס.

וכמו שאמרת יקירתי - יש להסיק את המסקנות אודות החיים עצמם.

ושכחתי להודות לך על השיר

על העכשיו ועל ההר המוריק

וצבעו של הים שצבעת בטורקיז נפלא.

תודה יקרה שלי,

הוא כעת מלווה אותי כל הזמן

צמוד אלי.

וואו נאור ידיד יקר שלי, עמוק נכנסת אל תוך השאלה של חיים ומוות.

עד אל תורת הקוונטים הגעת שם המוות הוא רק אורך גל המשנה צורתו. שכל נושא החיים והמוות הם בעצם כח על קוסמי שאין לנו עדיין תשובה מהוא.

גם אפיקורס ביסס את תורתו הפילוסופית על חלקי החומר כלומר על האטומים. לדעתו גם הנפש, גם התחושות מורכבות מאטומים - כלומר זהו חומר.

הוא גם אמר שהפילוסופיה היא רפואה לנפש שמלמדת אותנו להבין שאין לפחד מן המוות - במותם אנשים אינם קיימים לכן לא יכול לקרות להם כל רע.

הוא שולל את כל נושא העולם הבא והשארות הנפש, זו שמרחפת בין העולמות כשהיא עוזבת את הגוף. זה מה שמעידים אלו שחזרו לאחר מוות קליני רפואי. ולכן מקובלת מאד עלי הקביעה שלך שאפיקורס הוא "תינוק שנשבא".

אז עד שנבין את הכח שנע מעל חוקי הפיסיקה - נחייה ידידי היקר חיים טובים וניהנה  מהם ונלמד מהם ונהיה ב"כאן" שאנחנו מכירים.

שבת שלום נאור אחי.

תודה לך יקירתי וידידת נפש לי.

.אין אני סקרן בדברים הללו אלא על מנת לדעת כיצד לחיות נכון..

ולמרבה הפלא די נהנה בחיי גם מחיוכו של ילד או מבט תוהה של ישיש..

אני רוצה ליהנות מאותו עולם שהוענק לי לטובתי ובגין שאוכל ליהנות ממנו,

אולם עלי גם לשמר אותו והכיצד אוכל לשמרו..? אם לא בכך שאדע מהו תכליתו...

כדוגמת שאני רוכש רהיט לבית..אם אינני יודע מהו תכליתו של הרהיט ברור שלא אשמר אותו כראוי אלא אם כן שאדע מהו תכליתו אז בוודאי שידיעה זו היא הנותנת שהרהיט יהא יקר בעיניי ואי לכך אשמר אותו ביתר.

ואפילו לראות בצער של אדם אחר או במכאוביו..שיש להם הקשר אלי ולא סתם פגשה אותי יד המקרה שאראה זאת..

יש לכך סיבה ומשום מה אני משליך סיבה זו אליי ומה היא באה לומר לי...

מבחינתי זה היופי שבעולם שאני נהנה ממנו ובו...

הידיעה על הסובב אותי ונפלאות הבריאה הן כלי שעוזר לי ליהנות מהבריאה יותר

אוהב אותך ומוקיר אותך אחות יקרה לי בנפש

זו הדרך לחיות את החיים. להביט סביב, לדעת שיש סיבה לדברים שקורים.

להבין למה הילד חייך אליך - תמיד יש סיבה, גם אם יגיד שזה סתם ולקבל יד מושטת.

להבין פריחות ואת לבלובו מחדש של עץ בשלכת ולדעת את מסתורי הים וגליו הבאים ושבים מן החוף. לבקל את היופי הזה ולהפנים אותו ולחיות אותו

אני לוקחת את כל הדברים האלה כדי להנעים את חיי, כדי לתת להם טעם שהוא הטעם שלי.

תודה נאור יקירי על השיתוף במחשבותיך,

ותודה על אהבתך אתה יקר לי מאד - כאח לי אתה.

לא, איילה יקרה, לא נפגוש אותו.

תמיד נהיה צעד אחד לפניו וכשישיג אותו הרי לא נרגיש.

אילה יקרה, חיי את חייך במלואם כי אחרינו המבול.

שבוע טוב יקירתי.

לך ישמיעו את הרקוויאם של מוצרט

אני התחשבתי במלווים (אולי יהיה חמסין או גשם זלעפות) ולי ישמיעו שיר קצר - את עלי שלכת של איב מונטאן.

אבל ברצינות, כל חומר מורכב מאטומים, כפי שאמר אפיקורס וכך גם הרגשות והנפש. אז זה הכל עניין של פיסיקה ושל כימיה

אבל בינינו יש משהו מעבר לכך - החיים הים יותר מכימה או מיחס בין כח לחומר ולתנועה. החיים הם חיוך של ילד קטן והם מעופו של הפרפר והם שיר.

אז במקום לחשוב מחשבות על הסוף ועל מה שבין העולמות - חיי ידידתי היקרה את חייך וחיי אותם במלואם.

שבוע טוב חנה יקרה, ושבוא שיפור בבריאות.