ספורי שיכון / מזל

מרחוק נופפה לי בשתי ידיה

"שושנהההה"

נופפתי חזרה והתקדמנו אחת לשניה

למרות ששמי אינו שושנה נואשתי מלתקן אותה וזה אפילו הפסיק להפריע לי ..

"את יודעת אני דואגת לאחי רפי " אמרה עומדת מולי ומתנשפת בעודף משקלה

לבושה בחצאית מעל הברכיים כאשר כולה נוטה לעוקם שערה עטוף במטפחת מזוהמת

ונעליה הבלויות לא מנעו מהגשם להרטיב את גרביה שבצבצו מחור נעלה

שפתיה המשורבבות משהו נטו מדאגה וזה לא הוסיף יופי לפניה שגם כך אבדו סימטריה מזמן

” מה קרה ? ” אני שואלת

" הוא איבד את שקול הדעת , הוא מבולבל מאוד ולא יודע מה קורה איתו .. "

תמיד היה מופלא בעיני נוסח דיבורה לעומת החיצוניות הגרוטסקית שלה ושלא נשכח שהיא עצמה לא בדיוק יודעת מה קורה איתה.

מזל היא אחת מדמויות המוכרות בשיכון שלנו

פונה לכולם משתפת את בעיותיה ולא שוכחת לברך את כל מי שנקרה בדרכה

" שאלוהים ישמור עלייך ועל ילדייך, שתדעי נחת ורווחה והכי חשוב הבריאות "

ומסיימת בשלום וכאשר מתרחקת צועקת לעברי

"שושנה אני אוהבת אותך " וכל זאת בחיות מלאת נהרה

מספרים אלה שמכירים אותה מימים ימימה על כך שבהיותה נערה היתה תלמידה מצטיינת

ובמיוחד אהבה את לימודי האנגלית ויודעת אותה על בוריה למרות שבאה ממשפחה טריפוליטאית למהדרין..

יש לה בן, שאין לאף אחד מושג מי אביו

אוהבת אותו אהבת נפש אך מיד כשמלאו לו עשר שנים נלקח ממנה ונשלח לפנימיה , כיום הוא חייל  ואינו גר איתה

מדבריה הבנתי שהרופא  היה צריך להגדיל את מינון הכדורים כי חשה עצבות כבדה מאוד

מלווה בדיכאון על הפרידה והבדידות שחזרה למשכנה

מרבית הזמן תמצא אותה הולכת במושבה ממקום למקום מיד מורגשת ההבנה שבעצם אותה הליכה מלווה מטרה להגיע למחוז חפצה  ובדחיפות .. הינה טעות .

הגברת פשוט חייבת לנוע ולא משנה לאן ואולי כן , לך תדע מה מניע אותה ..