מיתר נקרע
אני יושבת בחדרי שומעת את דיסק הבכורה של להקת "משבר זמני" המתנגן ישירות אל תוך ליבי. קולו הצרוד של הזמר מעביר בי תחושה מחוספסת של ניר זכוכית המחליק על עץ חלק , עורי הופך חידודין , תחושה מלטפת עוטפת אותי ואני ממריאה על חופים רחוקים . המנגינה סוחפת אותי אל רחש גלים המתנפצים אל חוף סלעי. אני צועדת יחפה עירומה ומשוחררת , הרוח לוטפת את בגופי ועוטפת אותי כתינוקת בת יומה. מרגישה אני את חבלי הטבע היונקים אותי אל עברי כילדה קטנה ותמימה המחפשת חום אדם , המתרפקת על אמה ושואבת ממנה כוחות ובטחון אין סופי . נעלם הביטחון נעלמה תחושת החום , אני בעיר רחוקה ללא מכרים ללא אדם , מחפשת עורגת למבט מחייך לחיבוק חזק למילת אנוש שתוציא אותי מאפלת בדידותי.
יורד הוא מאופנוע "הרלי דווידסון " הכסוף וצועד אל תוך הבר , על כתפו הגיטרה ושערותיו הארוכות מתנפנפות ברוח בין הערביים. ניגש ומתיישב על הבר ומזמין כוס ויסקי בקרח, תמונת אישה תלויה מעל הבר , עיניה השחורות מביטות בו ישירות . לפתע כאילו עיניה זזות כאילו התחילה לנשום , קוראת היא לו . שפתיה נעות והוא לא שומע את קולה , היא מנסה לומר לו משהו אך הקול לא נשמע. רגע חלף והלך , התמונה דוממת אין קול ואין תנועה . מתבונן סביבו בעיניו השחורות , אפלתן אפלת לילה חשוך ומסתורי ,איש לא מכיר פנימיותו רק הוא ועולמו. לאחר ההופעה מספר נשים הצטופפו לגעת בו , רק להתקרב ולגעת לחוש קיר זכוכית הפריד בינו לכל העולם , כאילו נמצא בפלנטה אחרת . הוא אסף את מעיל העור עלה על האופנוע ונסע לדרכו . "עוד כוסית בבקשה" הוא אומר למוזג לוגם אותה במהירות ויוצא לדרכו.
העיר חשוכה ריקה מאדם , משהו מושך אותי לצאת ללכת באפלולית הסמטאות. לבשתי את מכנסי הג'ינס ואת חולצת הטי הלבנה ויצאתי , נשאבתי אל חשכת היקום. לילה ללא כוכבים החשכה כמעט מוחלטת, צועדת אני אל תוך השקט הדומם נשאבת אל תוך מחשכי הלילה. לצידי צועד צילי הולך ומתקצר בהתאם לעוצמת האור וכיוונו , מארח הוא לי לחברה ומגן עלי מאימת הלילה .
קול אופנוע נשמע , רוכב במעיל עור על אופנוע כסוף חולף במהירות ברחוב השומם . שיערו מתנופף ברוח , כברק הבחנתי בעיני השחורות ובגיטרה המונחת על כתפו. לפתע צילי הופך לדמות : אדם במעיל עור שיערו ארוך , מכנסי ג'ינס משופשפות וקול של גיטרה נשמע ברקע. בתוך דממת הלילה נשמע מנגינת גיטרה בוכייה , בכי הבדידות קול קריאה לחום למגע לאהבה.
צועדת אני כאילו מהופנטת : צלילי הגיטרה מושכים אותי אל תוך בר שכונתי אפל המלא עשן סיגריות וריח האלכוהול מרחף למרחקים. בצד הדלת חונה אופנוע כסוף ועליו מונח כיסוי של גיטרה.
יושב בפינת הבר וגיטרה בידו , צלילי המנגינה מרחפים באוויר כיצורים חיים המשנים את צורתם בהתאם לקצב המנגינה. לרגע רוקדים ריקוד אהבה שקט וחלומי , לרגע סופת אש המכלה כל עצם בדרכה. רגעים קסומים של מחול מלאכי שמים , עיתים ריקוד יצורי השאול.
זוגות מרקדים ברחבת הריקודים כאילו מנותקים מהעולם , תנועת גופם משתנה כציור צבע משתנה , ריקוד אדום ארגמן סערת האש , ריקוד שחור אפלת המוות. מחול לבן תמימות העולם כחול צבע השמים. הבר כולה תמונת צבעים המשתלבים ומשתנים בהתאם לקצבים המשנים צורתם מרגע לרגע.
אני צועדת לתוך הבר כאילו מרחפת . גופי מתחיל לנוע בעצמו להתמזג עם קצב הריקודים. מרגישה אני כאילו נשמתי עוזבת אותי והופכת להיות עצמאית. רוקדת היא נעה וזעה כאחוזת תזזית . סערת אש חולפת בגופי להבות חום מלבות את עוצמתי . אני הופכת ללהבת אש אדירה נחשול חום הנע וכובש כל פינה בחדר.
יושב הוא בפינתו כאילו מנותק מהעולם , לצווארו מטפחת אדומה , חולצת פלנל ירוקה , חזה שרירי חשוף . עיניו מביטות אומרות ומדברות עולם בפני עצמן. מבחין הוא בה האישה בג'ינס וחולצה לבנה . עיניה כחולות סגולות גופה נע על רחבת הריקודים כפרפר מרחף . צבעיה משתנים: לרגע היא אש התשוקה לרגע היא בתולת התמימות. פעמים היא כחול השמיים הרגוע לפתע אפלת הלילה החשוך. מרגיש הוא בהילתה העוטפת אותו , כוח היא להמשיך לנגן לא להפסיק כל הלילה. כוח לצחוק ועוצמה לחייך . עיניו השחורות בוהקות , ממזמן לא חש כך. הוא ממשיך לנגן לא רוצה להפסיק , הוא פוחד שאם זה יגמר היא תעלם תימוג בערפל חייו. הוא חייב להמשיך הוא לא יפסיק עד שייפול מרגליו.
היא ממשיכה לנוע ברחבת הריקודים . כוח בלתי מוסבר נותן לה את העוצמה להמשיך. מרגישה חיבוק, מרגישה חום חשה בליטוף עיניו. רק שלא יפסיק שלא יגמר לעולם. היא חיה היא ממריאה למחוזות אחרים. נשר היא בשמיים , נמר היא ביער אפל. פרפר מרחף מפרח לפרח אילה שלוחה בשדה . ממשיכה לא מפסיקה מרחפת עירומה , עורה מבהיק חמוקיה ציור מלכת הלילה , עיניה הכחולות ים אופק רחוק ובלתי נגמר.
לפתע צליל פקיעת מיתר, דממת שקט רועם העולם עומד ודומם . לרגע היקום שותק .
על רקע הדממה נשמעת מנגינה : מנגינת שני לבבות פועמים , מנגינה הולכת וגוברת הולכת ומתעצמת.
