שירים

את מדברת כמו מרלן דיטריך

את מדברת כמו
מרלן דיטריך,
ואת הג'וגינג הבלתי מוסבר
האחרון-
אגמא בדרך
בה ז'יז'י ז'נמייר
עישנה 
מקטורת
רגלייך,
במחול מותה
האחרון.

ולאן תלכי
יקירתי,
בלבד המתוק-
המשכר?

וארון לווייתי-
שיכור.

18.3.2000

אני רואה צורך להבהיר כמה דברים אודות השיר:
צורת הכתיבה היא פתלתלה, חמקמקה.
הכותב (אני...) שבוי זמנית בזכרונות רחוקים אודות אהבה חונקת מימי נעוריו בסיקסטיז, והשיר -הוא השיר (פיטר סרסטד),
הדיבור (דיטריך) והמחול (ז'נמייר) באים לידי ביטוי 
כארוטיקה המרה-מתוקה של מה שאמור היה להיות פלאטוניזם במיטבו,ודוקא לקראת הכה-נראה-גמור: מתחילה דרך חיים חדשה.

תגובות