יצירה מופלאה של אלוהים/יונתן צדיק

אנחנו מגדלים חברה של אשמים. מגדלים חברה של אנשים להיות אשמים. מגדלים אותה לא לצום או כן לצום וכועסים אם הם לא צמים כמו שאנחנו רוצים.

אנחנו מגדלים ילדים שיעשו מה שהם רוצים ויחליטו מה שהם רוצים וכועסים שהם לא מחליטים מה שאנחנו רוצים

אנחנו מחליטים מה שאנחנו רוצים אבל תמיד מוצאים בזה פגם כאילו לא באמת רצינו את זה ואנחנו לא מסוגלים להיות מסופקים באמת מההצלחות שלנו מתוך החשש להיות ''מתלהבים'' או יהירים שעוד האמת היא שכולנו דיקטטורים קטנים בתוך תוכנו לעצמנו שאומרים כל הזמן מה לא טוב ומה לא בסדר בעצמנו. אנחנו מאמינים שאם רק נחפש נתגבר על הכול ושמגיע הרגע להיחשף אנחנו מפחדים. אנחנו מפרסמים פוסטים וכותבים שירים אבל עושים זאת עם עין אחת פתוחה שמישהו שאנחנו לא אוהבים לא יראה ולא יעביר ביקורת. מה שאנחנו לא מבינים שזה מראה לפרצוף שלו עתמו.

אנחנו מאמינים שאנחנו כבר עכשיו הגירסא הכי טובה של עצמנו אבל רק ברגעים הללו של התעלות רוח, שאנחנו לא רואים אף אחד ממטר, שאנחנו עפים באוויר והעולם עוצר מלכת באופן מושלם ומסונכרן עם רגעינו היפים ביותר, אז ורק אז אנחנו שלמים יותר. להיות מי שאנחנו. להיות אנחנו. יצירה מופלאה של אלוהים.