פוסטים

על נופים ומחשבות

רומניה. 03:27. רכבת לילה.
באוזניות כמובן מתנגן שוב אותו שיר, wish you were here - pink floyd .
אותו השיר שתמיד ממלא אותי בתחושת נוסטלגיה ואווירה מוכרת. 
תמיד כשאני מרגישה בבית, אני נזכרת בך. 
צירוף מקרים? 
לילה כאן, הקרון חשוך ולידי רק מנורת לילה מפיצה אור מעומעם.
עכשיו זאת רק אני והאוזניות שלי.
משמאל לרכבת הרים גבוהים, ומימין נפרש לו נהר הדנובה הענק.
החלק הזה של הנסיעה מהבירה לעיר שלנו הוא האהוב עלי. 
בכל פעם אני שמה שעון מעורר, וקמה באמצע הלילה כדי לראות את פיסת הנוף הזו, שאני אף פעם לא שובעת ממנה. 
התחושה היא שהרכבת צפה לה על פני המים, כי רצועת האדמה היחידה היא פסי הרכבת. 
המים זורמים באינסופיות מתמדת, לא עוצרים לרגע. משהו בזה שהם נחושים אבל בכל זאת רגועים, מבלבל אותי.
מה הסוד שלהם?
אולי הם מודעים לכל סודות החיים שסמויים מאיתנו וזה מה שגורם להם לזרום בקלילות. 
אולי הם מודעים לאין סוף.
הכוכבים נוצצים מעל הנהר, כל אחד בתורו, ועם כל כוכב שאני רואה, עולה בי מחשבה. 
כנראה שזה הולך להיות לילה ללא שינה.
ההרים גבוהים, אבל עם זאת לא נראים מאיימים. 
איכשהו, הם משתלבים בהרמוניה טוטאלית עם הנהר והכוכבים שלי. 
שילוב מיוחד של עוצמה ורוגע. 
בין אלפי מחשבות שקטות, החזקה ביותר חוזרת על עצמה ונשמעת באוזניי...
I wish you were here. 

תגובות