דודה פאניה

  דודה פאניה. מאת זיגי בר-אור

היום יש לי מצב רוח רע,

זה בגלל טלפון שצלצל הבוקר

והעיר אותי בשעה שבע.    

לא, לא, זו הייתה אראלה

המרשעת ממפעל הפיס,

אלא זו היית דודה פאניה

שגרה בשיכון ותיקים בדימונה.

"בוקר טוב דודה יקרה

קרה משהו כה מוקדם בבוקר?"

לפני שאמשיך בשיחה איתה

אתאר קצת את הדודה הזו.

היא גרה לבדה בקומה 4

בבית מתקלף ללא מעלית

וחלונות עם תריסי עץ.

מאז שבעלה נפטר לפני עשור

היא עלתה הרבה במשקל

וכיום בקושי נכנסת בדלת.

בעלה ז"ל עבד במפעל מזון

וכנראה השאיר לה בירושה

כמות עצומה של סוגי מזון

אחרת אין הסבר להשמנה.

למרות שפע המזון הזה

היא נוהגת לטלפן דווקא לנו

כל שבועיים עם הודעה

שהיא תגיע אלינו לשבת

כי אוהבת את הבישולים

שאישתי מכינה בשבתות.

אבל אני פחות אוהב אצלה

שהיא מספרת לנו בשטף

על השכנים שלה בקומה3

שהבן שלהם לומד לתופף

דווקא מאוחר בשעות הערב

והשכן החרש בכניסה לבית

שטוען שלא מפריע לו התופים,

כמו שלא מפריע לבעלה ז"ל.

בכל פעם חוזרת על אותן

צרות שיש לה מהשכנים

ואני ממש מתענג מהרכילות.

למה היא לא נוסעת בשבתות

גם קצת ליתר בני המשפחה

הם בטח לא יודעים עדיין

איזה שכנים איומים יש לה.

לאחר שקיבלתם תיאור קצר

על דודה פאניה שלי היקרה

אמשיך בשיחת הטלפון איתה

בהמשך בפעם הבאה.