חזרה ליצירות
שירים

נסיעה / אילנה בר-שלום

אילנה בר שלום ז"ל | (24/11/2014 12:49) | 117 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
נסיעה
ידידות אמיצה שררה בין האב לבנו.
יורם, בן שישים , איש עסקים מכובד ומצליח ירון, בנו עומד להתגיס לצבא.
האם נעמי מורה לספרות בבית-ספר תיכון, בעיר הגדולה, שוקדת על עבודתה
תיקוני בחינות ועבודות תלמידיה.
חשש היה בנפשה מהמלחמה ובמיוחד נוכח גיוסו הקרב של עמוס בנה.
לבנון זאת לא אמריקה' פלטה האם לא פעם.
הזדהותה עם החילים וסבלם דחפה אותה לתרום ל'אגודה למען החיל' מדי שנה.
ועכשיו עמוס מתגייס...בדיוק כשתוכננה הנסיעה השנתית להוריה בעירת הפיתוח.
חשש מתמיד פקד אותה, שמא יפול עמוס , או התדרדר לעבירות סם כצעירי השכונה.
מימיה לא גערה בו יתר על המידה , או הכתה אותו חס וחלילה, אך הוא העדיף תמיד את אביו על .פניה וזה הכאיב לה
בגיל צעיר התאהבה, על פרשת דרכים, עת היתה סטדנטית בסמינר ויורם עדין איש צבא.
חלומה היה להצטיין בלימודים ולהשתכר יפה . מוכשרת היתה ועל נקלה השיגה גמלת לימודים צנועה למחיתה
עולמה הפנימי התנהלה בשיקול דעת, שמרני ומרובע, כדי לא להזדקק לחסדי הסביבה.
מה הופך אדם ללוחם נועז?
חייל כחול עינים  וחולמני לקצין קרבי?
בבית הוריה ריקנות מפוקפקת , סימני סבל ומצוקה המשפחה...
על קיר חדרה לא משה מזכרונה תמונת המנורה
והאהבתה הגדולה לארץ-ישראל. כבר מימי ילדותה.
הרהוריה נדדו אל ימים אחרים,. עבודה קשה בחנות המכולת הקטנה של הוריה
. ואחותה הצעירה , שבחרה להשאר סמוך להורים ולעזור בפרנסה.
כיצד תוכל  לשאת בנסיעה וחרדה בליבה ,לבנה יחידה?
ילד שובב היה וחברותי ובמיוחד נקשר לחתולה ג'ינג'ית שגדלה בחצר.
היא נדרסה למות יום אחד ומאז התפתחה בו הנטיה לאומנות הציור.
מגיל צעיר מילאה ליבו התרוננות נעימה .
ציוריו היפים קישטו את חדרי הבית ועל כך היתה גאות המשפחה כולה..
כשחזר מן הקרב לא דיבר, קב"ן צבאי ביקש לראותו בדחיפות.
הלם קרב אמרו, זה יעבור.
אוולת זמנית, אולי יחס שלילי בראיה שלאחר מעשה, בשירות צבאי התקשה?
בודד היה בדרכו. בהמתינו לשוב הוריו מהנסיעה הרגיש לא שיך ואבוד.
ניסה לטלפן, ללא הצלחה, הקשר אבד.
רכבת נוסעת והם בדרכם לביתם .
זאת טראגדיה אמרו ההורים בחמלה. הוא עלול להשתנות, להעשות אלים!
עדיף שיפרוש ויצא לחופשה.
בשנה הבאה ירשם ללימודי המשפטים והחיים ישובו למי מנוחות. 
גם הבריאות תשתפר בהדרגה.
לבסוף מששבו אל ביתם, שמח עמוס תחילה, אבל ריקנות ועליבות גנוני הנימוס
של  הבורגנות הזעירה, נראו לו מגוחכים.
כשארז תיקו שאלה נעמי בדאגה , לאן ילדי, לבקר את המשפחה?
לא ענה בחיפזון , אני חוזר לצבא.... 
 
"כל הזכויות שמורות"
 

תגובות

חזרה ליצירות