זכרונות בעקבות סרט-מפיח היונים

ראיתי הערב את הסרט מפריח היונים,

לפני ספרו של אלי עמיר.

הסרט שמספר את סיפורם של יהודי עירק טרום עליה.

העלה בי הרבה זכרונות.

הגענו לארץ  בימי החנוכה, דצמבר, 1950,

למחנה אוהלים בחורף קשה.

נרשמנו גם אנחנו לעליה לישראל, באותו בית הכנסת שרואים בסרט.

אני זוכרת אותו ,אחותי הגדולה התחתנה בו.

זכורים לי החיפושים שערכו עלינו בשדה התעופה בבגדד,

זכורה לי הטיסה והנחיתה בלילה בקפריסין ומשם במטוס אחר לארץ,

זכורים לי הימים הקשים במעברה בגשמים, ברוחות סוערות וסופות.

זכורים לי הימים הקשים שעברו על הורי המבוגרים.

זכור לי במיוחד הבכי של אמי וחוסר האונים של אבי,

שנאלץ לעבוד בסיקול אבנים וסלילת כבישים והוא כבר סבא לנכדים.

הבטיחו הבטחות בעירק למי שיעלה אבל היו אלה רק מילים

מילים שעפו ברוח בין האוהלים.

עברו  מאז הרבה  שנים והיו ם מה.?

היום צעירים רבים עוזבים מרצונם את המדינה

.שבעמל רב הקימו הורינו וזה כואב