גלולת הזמן

בשעה של רגיעה

אחרי הסערה

זאת דקה של דממה

ושתיקה מתוקה

ובשבריר של שנייה

מחשבה בודדה - - -

מתפתלת

מנסה

לא מרחמת

מענישה

בואי נצמצם את השנים

לחודשים

בואי נרכז את השבועות

לדקות

בואי נאסוף את השניות

נאחה את השברים.

לא, לא, לא,

בואי לא נציל

זכרונות אבודים

כי אותנו יחתכו שברים

של לבבות שבורים

בואי נישאר ככה, מרוסקים.

בואי נשכח את הכל,

בלי לבדוק, בלי לשאול- - -

כי כמו שאמרו – מי שנובר בעבר,

עתיד ידיו להתלכלך.

בואי נישאר נקיים,

ולא נדבר עוד, לעולמי עולמים.