העורבת שלמדה לעוף

מיס עורביין החליטה לעשות מעשה. היא טיכסה עצה (עם עצמה כמובן), אחרת מי יטכס עצות כאלו לעורבת תמימה, מה שפתאום הזכיר לי, למחבר הסיפור את המשל על השועל והחסידה. עורבת אמרתי לך.. מה כבר יש להסביר אתה לא יודע מה ההבדל בין עורבת לחסידה. הלא זאת לבנה וצחורה והשנייה צבועה בצבעים של מלחמה וקוראת בקול גדול של קרעעעקרעעעע . נו טוב, הגיע הזמן לטיול בוקר קראה בקול גדול מיס עובריין לעצמה (ושוב עצמה לא ענתה לה). פרשה לה כנפים, (מי שישמע מחבר יקר, חס מלהזכיר שמוטת הכנף של העורבת הנכבדה היא בקושי חמישים וצ'ופצ'יק ס"מ). והחלה במסע דילוגים בין שמים ומים. דילגה ודילגה ודילגה (כמעט הרגישה את עצמה כמו שר החוץ האמריקאי במסעות הדילוגים שלו במזה"ת) אחרי שעה או שעתיים של שיוט ברום של 30 אלף רגל (כאן הקברניט שלכם טל גל מדבר אליכם מהקוקפיט של המטוס... בואינגגגגג)  הגיעה למעבר קוניטרה, נו אתם יודעים קוראים יקרים, זהו מעבר הגבול המדובר בין סוריה ורמת הגולן של ישראל, המשיכה מיס עורביין במעופה עד למבוא חמה הלא היא גבעת השלווה שלמרגלות הר האדומים. לפתע חשה העורבת כי תש כוחה וכי החיפזון מהשפן והכובע מוציא ארנב לבן. חיפשה לה העורבת לנוח בצלו של עץ החרובים, חיפשה ותרה ושוב חיפשה (עכשיו אתה חייב מספר ייקר להסביר להדיוט שכמותי מה ההבל בין לתור ללחפש..(

מעבר השני של ההר, ראתה מיס עובריין שיחקו סבתא ונכדתה במשחק התופסת. זאת רצה במעגלים והשנייה פשוט ישבה לכתוב שירים. זאת מפחדת מכוויות שמש והשנייה מפחדת להיות בהירה.  זאת לבושה במיטב מחלצותיה והשנייה לבושה כמעט במערומיה. כל כך שישעשע את מיס עורביין לנסות ולהבין מה מסתתר מאחורי מוחה של זו הילדה בזמן שסבתא מחפשת דרך לאתר אותה. הלא הן כל כך קרובות, אבל בעיניהן הן רחוקות. זו בקצה האחד של העולם וזו בצידו השני. מזל שלנכדה יש טלפון סלולארי, אולי ככה היא תוכל להיעזר בו ולמצוא את סבתאתולה שלה, הסבתא שהיא כל כך אהבה לפני זו האבדה. באמת מחזה שובה לבב, התחושה האמתית שעברה במוחה של מיס עובריין היא של סבתא ונכדתה משחקים בתופסת עכברים, זו חתולה וזו גברת עכברה (פעם גם הייתה תופסת טלוויזיה לפי מיטב זיכרוני...) המשקפים של הסבתא מאוד הצחיקו את מיס אובריין הם היו הרבה יותר גדולות משדה ראייתה של הסבתא ולמרות זאת כל הזמן הסבתא שפשפה את עיניה ובהתה במרחבים האין סופיים, כאילו זו הרגע הניחו מראה אין סופית אל מול פניה הצחורות.

לפתע הבחינה מיס עובריין כי הילדה הקטנה פורשת ידיה ומנסה לעוף אל השמיים הרחק אל תוך המים. היא שמה לב כי לילדה זוג כנפיים קטנות, כאלו כמו של נסיכות לא בעצם כמו של פיות. ניסתה בכל כוחה להיזכר היכן כבר ראתה בעבר כנפיים שכאלו? (טויס אר אס, מחירי סוף השנה במחלקת תחפושות, כל הקונה תחפושת של נסיכה יקבל כנפיים של פיה טובה...) היכול להיות שזו אותה הילדה שנפלה מחלון ביתו של פרופסור פוקס המטורף, זה שבהה בטינקרטנק, זהו, נזכרתי איך ומאיפה אני מכירה את הילדה ואת סבתא, הלו זאת הילדה שנפלה מהשמיים וטענה שהיא פיה ואפילו ניסתה להוכיח שבעצם היא פיה טובה. אוף לעזאזל, שכחתי איך קוראים לסבתא שלה... ממממ... אולי אסתכל במרשם האוכלוסין מה שמה של המלכה .. מלכת הלבבות, מלכת האור והחושך... הרוזנת לה גרם ?! וואו.. חייבים לסמס את זה יישר לתוך הטלפון האדום. נו זה של גלי צה"ל. חייבים לדווח כי נמצאה האבדה וכי השמים לא איבדו את רוחם, ולא מש מזה חלקם. כל כך משונה הדבר שלא סבתא ולא הילדה מחפשים את הביחד שלהם וזה באמת מעורר תהליך של השאלה ושל חפירה מעמיקה של תהום הנשיה. חיוך וצחוק גדולים עד לעננים תלויים היו על סבתא לה קרדה שמצאה את אשר חיפשה, מצאה את נכדתה הקטנה אשר אבדה. מצאה בסופו של יום את האור בקצה המנהרה.

כל הזכויות שמורות